בן של קאפו

14

נקודת מבט הארי:

אני יוצא מהחדר במהירות, נושם עמוק, כמעט הרסתי הכל!
אני חייב להתאפק עד החתונה, מה יש לי!?

אני יורד למטה ומוזג לי כוס וויסקי, אני שותה אותה בשלוק ומרגיש את הצריבה המוכרת בגרון שלי, אני צריך לדבר עם פרנק.

אני שולח לסטאן הודעה שיודיע לפרנק שיגיע למשרד שלי עוד חצי שעה ביחד עם אנטוני, אני שולח הודעה גם לליאם שיגיע עם הבנים למשרד תוך שתי דקות, אני חייב לדבר איתם, לעדכן אותם מה פרנק עושה.

אחרי כמה שניות הדלת נפתחת ושלושת הבנים נכנסים, נייל וזאין מתיישבים בשתי הכיסאות מול השולחן שלי וליאם נעמד לידי, ״מה קרה?״ נייל שואל ואני מתחיל להסביר,

״הוא מתעלל בו״ אני אומר יש שקט לכמה שניות עד שליאם פותח את פיו, ״פרנק?״ הוא שואל ואני מנהן ״מתעלל בלואי?״ הוא ממשיך באיטיות, מנסה להבין ואני מהנהן פעם נוספת,

״למה לואי לא סיפר לך, הרי נתת לו טלפון כדי שיספר לך אם פרנק עושה לו משהו״ נייל אומר ואני מתכוון להסביר להם שפרנק לקח לו את הטלפון אך זאין קוטע אותי, ״אולי יש לו קינק״ הוא אומר בגיחוך ואני מתקרב אליו,

אני תופס את זאין מהחולצה ומרים אותו, אני מצמיד אותו לקיר וחונק אותו, ״אני לא צוחק כרגע זה עניין רציני שצריך לטפל בו, הוא ארוסי ובבעלותי לאבא שלו אין שום זכות לעשות את מה שהוא עושה!״ אני נוהם עליו וזאין מהנהן בלי אוויר, אני משחרר אותו והוא לוקח נשימה עמוקה,

״אני מצטער קאפו״ הוא אומר ברשמיות ואני מהנהן, הוא הבין שאני לא צוחק.

״פרנק לקח ללואי את הטלפון, הוא לא מתעלל בו פיזית בגלל האיום שלי הוא לא נותן לו לאכול על כל טעות קטנה שהוא עושה״ אני אומר והם מהנהנים בהבנה,

״כשהם יגיעו לכאן אנחנו הולכים לנהל שיחה רצינית בלי בדיחות״ אני מסתכל על נייל וזאין וממשיך, ״ובלי ציניות״ אני מוסיף והם מהנהנים,

לאחר עשרים דקות פרנק ואנטוני נכנסים למשרד, אנחנו כולנו מתיישבים זאין ליאם ונייל עומדים מאחורי ואני מתחיל לדבר, ״אתה יודע למה לואי לא ענה לאף אחת מההודעות שלי פרנק?״ אני שואל בתמימות,

״לקחתי לו את הטלפון״ פרנק אומר לי בהתרסה, לפחות הוא לא משקר, ״אנחנו דיברנו על זה, לואי הוא שלי, רכושי, אני מחליט עליו גם כשהוא רחוק ממני״ אני אומר, מסביר לו את המצב, ״הארי-״ הוא מתחיל להגיד אך אני קוטע אותו, ״מר סטיילס״ אני מתקן ופרנק חורק את שיניו בעצבים,

״מר סטיילס״ הוא אומר בחיוך מזוייף, ״לואי צריך חינוך, הוא הבן שלי אני יודע מה אני אומר״ הוא אומר

אני קם ודופק את ידי על השולחן, ״לואי הוא שלי!״ אני נוהם עליו והוא נעמד גם הוא, ״הוא עדיין לא שלך״ הוא אומר באדישות שמרתיחה אותי,