בן של קאפו

13

נקודת מבט הארי:

אנחנו מתיישבים בשולחן, לואי יושב בין אנטוני לבין פרנק נראה שהוא נזכר במשהו ופתאום הוא קם בפתאומיות, ״א-אני לא רעב״ הוא אומר במהירות, אני מכווץ את גבותי ומסתכל עליו, איך זה יכול להיות שהוא לא רעב, סטאן הודיע לי שהוא לא אכל כלום גם בטיסה,

״א-אני יכול ללכת לחדר? א-אני ממש עייף מהטיסה״ הוא אומר ומסתכל לי בעיניים, אני יכול לקרוא אותו כמו ספר, הוא משקר.

״כן״ אני אומר, לא מרוצה מהמצב, אני שולח לסטאן הודעה שיבוא להראות ללואי את החדר שלו ולאחר כמה שניות הוא מגיע, ״אני אראה לך את החדר״ הוא אומר ללואי שמהנהן, לואי אומר לכולנו שלום והולך אחרי סטאן

אחרי שלואי הולך המלצרים מתחילים להוציא את האוכל ואנחנו מתחילים לאכול,

לאחר שעתיים אנחנו מסיימים לאכול ולדבר, אני שוב קורא לסטאן כדי שיראה לפרנק ואנטוני את החדרים שלהם ואני עולה למעלה,

אני עומד מול הדלת של לואי ומתלבט, האם עלי להיכנס? לדרוש תשובות לשאלות שלי? אני מחליט להיכנס.

לואי יושב על המיטה שלו ולובש חולצה לבנה מכופתרת, אני חושב שזה אחת מהחולצות שלי, הוא מרכיב משקפי קריאה וקורא ספר, ״לא אמרת שאתה עייף?״ אני שואל, לואי מרים את ראשו בבהלה,

״ה-הארי- אני מתכוון אדוני, מה אתה עושה פה?״ הוא שואל ומושך את השמיכה על הגוף שלו אפילו יותר, הידיים שלו נבלעות בתוך שרוולי החולצה שלי והוא נראה אפילו יותר צעיר,

״באתי לבדוק מה איתך״ אני אומר ומתקדם כמה צעדים אליו, עצמות הלחיים שלו בולטות יותר ממה שהם היו בפעם שעברה שראיתי אותו, הוא מרעיב את עצמו?

״למה לא אכלת כלום בטיסה ולא ישבת איתנו לאכול״ אני אומר ולואי מסמיק, ״כ-כי אני לא רעב״ הוא אומר ובדיוק בתזמון מושלם הבטן שלו מקרקרת,

אני מסתכל עליו בכעס על כך שלא אכל ועל כך ששיקר לי, ״קום״ אני אומר ולואי מנענע את ראשו לשלילה, אני מופתע לשנייה, זאת הפעם הראשונה שהוא מתנגד לי, אני מכווץ את אגרופי בכעס ונושם עמוק, ״לואי קום״ אני אומר בקול נמוך וכועס,

הפעם לואי לא מתנגד הוא קם, הרגליים שלו חשופות והחולצה מכסה לו את הירכיים, בגלל זה הוא לא רצה לקום? כי הוא לא לובש מכנס?

״קדימה בוא״ אני אומר ומתקדם לדלת, ״א-אדוני אני באמת לא יכול לרדת ככה, אני לא לובש מכנס״ הוא אומר ואני נאנח, אני פותח את הטלפון ושולח לסטאן הודעה שישלח מגש מלא בכל מה שגבריאלה הכינה, סטאן שולח שזה בדרך ואני מכבה את הטלפון,

אני מסתובב בחזרה ללואי שעומד בדיוק באותו המקום ומסתכל על הרגליים שלו, אני מתקדם אליו וכשהוא שם לב הוא מרים את מבטו ומועד אחורה,