My pain is me

9🍂

״סליחה שהסתבכת בגללי״ פלט לפתע לאו בקול שקט. לי גיונג הוי הסתכל עליו במבט שמח ומשועשע, ״אתה דברת. ועוד משפט שלם. יוהוו...ניצחתי!״ הוא התנצח והתלהב ממש כמו ילד קטן שקיבל סוכריה, ולאו רק הסתכל עליו בפנים מופתעות, 'האם יש עוד אנשים שמחים כאלו? או שאני רואה עכשיו משהו נדיר?' תהה בליבו.

״טוב. עכשיו צריך לחזור ללמוד. מה אתה לומד? אולי נלמד ביחד?״ הוא הציע בהתלהבות, אבל לאו נפנף בעדו לשלילה והסתובב כדי ללכת. ״היי, אני לא צריך פיצוי על זה שהצלתי אותך?״ הוא ניצל את המעמד. לאו התנשם, והסתובב אליו בחזרה כשהוא מגלגל עינים למעלה. ״יופי. עכשיו לפני שנתחיל, בא נלך לאכול משהו״ הכריז בתאבון. ״לא תודה, אני לא רעב״ ענה בלחישה, אבל אז נשמע רעש נמוך של קיבה ריקה.

לאו הסמיק מבושה והחזיק את בטנו, האמת שכן היה רעב, הרי הוא לא אכל כלום מהבוקר כי לא נכנס לקפטרייה. לי גיונג הסתכל עליו בחיוך שובב ומשך בידו, מה שהשאיר את לאו המום, ״לא רעב? אה...״ הוא צחקק ומשך אותו מהספרייה אל הקפטרייה.

״אני באמת לא רעב...תעזוב אותי.״ התחנן לאו בכל שניה שהתקרבו.

כשהם נעמדו מול הקפטריה, לאו נעצר ולי גיונג הסתכל עליו, ואז פנימה. ״הבנתי. אתה מפחד להיכנס...בטח בגלל זה היית רעב...״ הוא הסביר את לאו בהבנה, אבל לאו כבר לא יכל יותר. הוא הסתובב והמשיך ללכת לכיוון השני.

לי גייונג רדף אחריו והשיג אותו כשהוא שוב תופס בידו. ״אני אביא לך אוכל. רק תבטיח לי שתחכה כאן.״ הוא ביקש ברצינות מפתיעה, ולאו הנהן במבוכה.

הוא בקושי מכיר את הנער יום אחד וכבר הבין שהוא לא הולך לשחרר אותו בקלות, מה שלאו לא רצה. הוא לא רצה להתקרב אליו או לכל מישהו אחר, הוא העדיף להתרחק כמה שיותר, הוא לא רצה שעוד אנשים יפגעו ממנו והוא מהם, לא עוד. אבל השאלה היא, איך נפטרים מהילד החינני הזה שמולו עכשיו?!

כעבר חמש דקות שלאו לא זז ממקומו, הגיע לי עם קופסאות אוכל גדולות ומזמינות. הם התיישבו בקצה המדשאות בחוץ וטרפו הכל. לאו היה כל כך רעב, עד שהוא סיים הכל, וגם אכל את השאריות של לי גיונג הוי, שרק צחק בהנאה ושולח מבט לשמיים התכולים.

״עכשיו יותר טוב?״ הוא שאל בידיעה מה הולכת להיות התשובה, ולאו רק הנהן. ״יופי״ הוא חייך בסיפוק והמשיך להסתכל על השמיים.
״למה אתה טוב איתי?״ נפלט לפתע מפיו, והוא המשיך. ״אתה מכיר אותי בקושי שלוש שעות וכבר טוב אליי, למה?״ תבע לדעת.
לי הסתכל עליו בהלם, ״עוד שני משפטים...ואוו, נראה לי אסור לי להסתגל לזה כל כך מהר״ הוא נרתע בציניות. ״אני לא עוזר לך, אני פשוט... סקרן ממך.״ הוא התרצן לפתע, ולאו הסתכל עליו כלא מאמין.

הייתכן? הייתכן שמישהו יגיד דבר כזה? ועוד עליו? שמישהו יהיה סקרן לגבי סתם ילד שתקן ואדיש? סתם ילד יתום מוזנח ומשעמם? הייתכן דבר כזה?? וכאילו קרא את מחשבותיו, ״כן, אתה מסקרן אותי, זה נראה שיש בך משהו שאין באף אחד. משהו שאין בכל ילדי העשירים הדפוקים האלו״ אמר בלהט.

מה אפשר על הגיב כזה דבר? האם יתכן שינוי לטובה במצב של לאו, או שזו סתם עוד אשלייה? נחכה ונראה...🍂