My pain is me

12🍂

״לאו....״ הוא חזר על שמו כאילו הוא מנסה לפענח חידה. ״לאו, כאילו לאונרדו?״ הוא בירר, ולאו הינהן לאישור, ״אבל איך יש לך שם איטלקי, ושם משפחה בריטי?״ הסתקרן לי.
לאו לא ידע למה אבל משהו בתוכו גרם לו לענות אפילו שלא רצה. ״כי אני חצי איטלקי, וחצי בריטי״ ענה בקולו הרגוע. לי גיונג הוי הסתכל עליו עוד יותר בסקרנות אבל לאו התעלם מכך, הוא לא רצה לחשוף על עצמו ועל עברו יותר מידי.

״ואתה לא מתכוון לספר עוד חוץ מזה נכון?״ התאכזב לי גיונג כשהבין את פשר התעלמותו, ולא הנהן שוב, ללא כל סימן בפניו. ואז נשמע רעש, רעש קטן ורעב. לאו החזיק בבטנו בבושה ולי גיונג הוי חייך שוב את חיוכו הרחב אבל באותו רגע גם התרצן והסתכל עליהן בחומרה. ״שוב לא אכלת ארוחת בוקר, ולא צהריים, נכון?!״ העיר לו בכעס דואג, ולאו לא אמר דבר, ולי גיונג קם והצביע עליו באצבע מאשימה.

״חכה כאן. אני כבר חוזר עם אוכל. ואני אשגיח שאתה אוכל״ הוא אמר בקשיחות ונעלם מהספרייה. בנתיים, חזר לאו ללימודיו כשהוא חושב מה עוד לי הזה יוציא ממנו, ומיד ניסה להתנער מהמחשבה הזו. 'לא. אני לא יכול להתחבר אליו. אני לא יכול להתחבר אל אף אחד! זה מסוכן, בסוף כולם יפגעו, אני לא רוצה שעוד אנשים ימו...' אבל שוב מחשבותיו נקטעו באחת כשראה את לי גיונג נכנס לספרייה עם שקית אוכל ובתוכה סנדוויצ'ים מגרים.

תוך כד שהם טורפים את הסנדוויצים הטעימים, מתקרבת לעברם מישהי ומתיישבת בכעס על הכיסא מול לי גיונג הוי שהיה ליד לאו. היא התנופה בכעס והסתכלה באשמה על לי גיונג שנבהל לרגע ואז חייך.שוב.

״מה קרה עכשיו אמילי?״ שאל לי גיונג הוי בסתמיות כאילו התופעה הזאת קורית כל יום. היא המשיכה להסתכל עליו בכעס. עיני השקד החומות שלה זהרו מרוב כעס, היה לה שיער חלק וזהוב עד המותניים הצרות שלה, נמשים קטנים ריצדו במורד אפה הסולד. היא הייתה פשוט יפה כל כך, מתוקה ועדינה כל כך. שפתיה הורודות והמלאות התכווצו למראה הכועס, ולאו לא יכל לנתק את מבטו ממנה. 'היא זאת שהסתכלתי עליה אז ...לא הגינגית ההזויה הזאת. הבנת, ילד עשיר וחייכן?!' הוא הסביר לו, אבל רק בראשו, כשאף אחד למזלו לא שמע את מחשבותיו.

״אה. לפני שאת צורחת עליי, תכירי את לאו, הילד החדש״ הציג אותו לי גיונג, והיא אפילו לא הסיטה את מבטה, ורק אמרה ״היי לאו. סורי על התזמון הגרוע אני כבר אכיר אותך אחר כך.״ היא התנצלה והמשיכה לבהות בלי בכעס, כאילו מחכה למשהו. לי גיונג התנשף ״נו כבר, תוציאי את זה״ נכנע לי ובאותו רגע הומטר עליו גשם של צרחות.

״תגיד לי. לי גיונג הוי! מה חשבת לעצמך כשנתת את המספר שלי לחנון ההוא מי'2. תגיד לי, אתה שפוי או שאתה משחק אותה?! מה נסגר איתך לכל הרוחות?!!״ היא צרחה עליו עוד כמה צרחות כאלו עד שנרגעה והצבע שב ללחייה.

לי גיונג רק חייך כרגיל ואמר, ״מצטער״. אמילי הסתכלה עליו באכזבה מדומה ״ההתנצלות מתקבלת״ אישרה, ופתאום הם המשיכו לדבר כרגיל, כאליו לפני שנייה לא הלך פה צונאמי של צרחות.
לאו הסתכל על שניהם בתדהמה, אבל לא העיז לומר כלום, עד שאמילי התנצלה, ״אל תדאג, ככה אנחנו...כבר שנים.״ ולאו רק הנהן בראשו בהסכמה.

״טוב. אז לאו, תכיר, זאת אמילי אנדרסון, היא ילידת אנגלייה, לומדת בכיתה יא'3, באותה שכבה איתי. ואל תדאג, היא בדרך כלל יותר נחמדה״ הציג אותה לי גיונג והיא חייכה חיוך קטן ומתוק, שכמעט שיתק את לאו.

״היי.״ היא המשיכה לחייך. ״אז אתה הילד החדש שכולם מדברים עליו, נכון?״, לאו הנהן והרכין את ראשו, היא בטח שמעה עליו, ובטוח דברים לא כל כך טובים. ״אז מה מספר לי על עצמך, לאו שפרד?״
האם לאו יענה לה על השאלה ויסכים לשחרר איזשהו בדיל מידע? ומה לאו יגלה על לי גיונג הוי?תקראו, ותראו.🍂