My pain is me

31🍂

לאו לא ענה לו ורק נשען על הכיסא ברשלנות כשהוא נאנח מהכאב בידיו.
״לאו...אתה בסדר? אתה לא נראה טוב״ הסתכל עליו לי גיונג הוי בדאגה ולאו רק חייך חיוך עגמומי.
״כנראה הגלולות משפיעות טוב״ ענה לאו בחולשה ובעייפות.
״לאו...מה קרה שם באותו יום?״ שאל לפתע לי גיונג, ולאו השפיל את מבטו.
״פיטר״. ענה קצרות לאו ולא הרים את ראשו.
״איפה אמילי?״ שאל לפתע את לי גיונג שלא הפסיק לבהות בו בדאגה. הוא נאנח, ״שאלתי אותה אם היא רצה לבא, אבל היא אמרה שהיא לא מסוגלת. קשה לה לאו. היא מתגעגעת אליך...כן...אני יודע שאתם ביחד״ ענה לי גיונג הוי בעגמומיות. לאו הרגיש איך עיניו עוד רגע מתרטבות מצער, ״אני מבין״. הוא ענה בשקט.

״לאו...מה הדפוק הזה עשה לך שבגללו אתה פה?״ שאל לי, אבל לאו לא ענה לו, הוא ידע שלי גיונג לא יצליח לעזור לו. ״איך היה בקוריאה?״ שאל לפתע את לי שחייך אליו.
״היה בסדר. אל תדאג לי״ ענה לי בחיוך שלאו התגעגע אליו כל כך.

״איך לך כאן לאו? אתה שורד? אתה נראה ממש חולה...״
״אני אהיה בסדר. עברתי פרשה יותר גרוע מזו בחיי... אבל ברור שרע לי כאן...״ לפתע הכריח את עצמו לעצור. הוא פחד שהנרי ישים לב למה שהוא רומז ללי, ולא רצה להסתבך.
״אני דואג לך לאו. מאוד. באתי לפה כמה פעמים, אבל אמרו לי שאסור לך לראות אנשים, ואתה לא מוכן״ הסביר גיונג הוי את עצמו, לאו הנהן בהבנה.

״יש לכם עוד דקה״ הודיע לפתע הנרי, ולי גיונג הוי הסתכל עליו בבוז. ״לאו. אני מבטיח לבקר אותך בכל רגע שאני אוכל. ואני מאמין לך, אני יודע שמשהו בכל הסיפור הזה מסריח. אני אוציא אותך מכאן״ אמר גיונג הוי ומיד אחר כך הופיע אח אחר, ״הביקור הסתיים. תתלווה אלי אדוני״.

מיד שיחרר הנרי את ידיו של לאו ותפס אותו שוב באגרסיביות, הוא משך אותו כשהוא מסתכל על לי גיונג הוי שנעמד ועקב אחריהם עד שנעלמו מאחורי הדלתות המאיימות.

כך עבר הזמן, ולי גיונג הוי לא ביקר אותו שוב. ככל שהימים עברו, לאו נכנס לדיכאון עמוק יותר ויותר, הוא רוב הזמן היה תחת השפעת הכדורים שהצליחו לסמם אותו, כדי שלאחים יהיה ממנו שקט. אבל מידי פעם, היה לאו מתעורר לחיים, במיוחד כשהנרי היה מכה אותו על שלא הלך ישר מספיק , או על שלא אכל את כל האוכל.

הרגעים שלאו הכי פחד ושנא, אלו הרגעים של המקלחת... הנרי לא היה עוזב אותו, זה הי נורא. הוא היה עושה עם לאו מה שמתחשק לו, במיוחד כשאף אחד לא רואה. ולאו, הו, ללאו אסור היה להתנגד אליו בשום פנים ואופן כי מילה אחת של הנרי ולאו נכנס לבידוד.

הבידוד היה הדבר הכי מפחד אחרי הנרי, מי שהיה צריך להיכנס לבידוד היה נקשר למיטה בלי יכולת לזוז באמצע חדר חשוך ומלא מצלמות. אף אחד לא היה נכנס מלבד האחים שהיו מאכילים את המבודד ומנקים אותו, ככה במשך שבוע, העונש שלאו הכי פחד ממנו.

לאחר תקופה ארוכה בה לאו היה בוכה בלילות, היה נכנס לדיכאון ושונא כל דבר שזז, שוב הגיע מישהו לבקר אותו, והפעם זה היה לא אחר מאשר הארי.