My pain is me

27🍂

פעם ראשונה שלאו הרגיש שמשהו הולך ומשתפר. אתמול הוא ואמילי דיברו שעות. המילים של אמילי הדהדו במוחו של הזמן: ״אתה מסקרן אותי לאו. אני חייבת להודות שאפילו אני הופתעתי מעצמי. אבל אתה מוצא חן בעניי. מאוד״
כל הדרך לאחות הוא גלגל את מילותיה שוב ושוב במוחו. ׳אולי דווקא לא כזה נורא פה׳ תהה. הוא נכנס לחדר האחות שכבר חיכתה לו שם על כוס המים והכדור. מיד מצב רוחו חזר למה שהיה, מדוכא, עצוב וכועס. ״בוקר טוב לאו״ קולה של האחות נשמע עייף ומשועמם, כמו כל בוקר.

לאו לא ענה לה ורק עמד ליד שולחנה, כרגיל. היא נתנה לו את הכדור וכוס מים. הוא בלע, שתה, ופתח את פיו ביאוש. האחות כמו תמיד, תפסה בלסתו ובדקה את פיו ביסודיות, כשידיו מאחורי גבו. ״זהו. להתראות״. היא אמרה ביובש ולאו יצא מחדרה לכיוון השירותים...

הוא הכניס את שני אצבעותיו לפיו והקיא את כל הסנדוויץ שאכל אתמול באמצע הלילה במטבח יחד עם הכדור. הוא הוריד מים, יצא מתא השירותים ושטף את ידיו ופיו ביסודיות ויצא למסדרון, לפתע, הוא ראה מישהו שלא רצה להיתקל בו. ״אמילי...מה...מה את עושה כאן?״ הבריח את עיניו ממנה.

״בדרך לשירותים לאו, אבל אני צריכה לשאול. מה אתה עשית אצל האחות?״ שילבה אמילי את ידיה וחיכתה לתשובה, אבל באותו רגע נשמע הצלצול. ״אני עוד אברר את זה לאו״. הודיע אמילי ונישקה אותו בלחי. לאו הסמיק ורץ משם מהר ככל שיוכל כדי לא לאחר.

בהפסקת האוכל יצא לאו מהכיתה ורץ להתחבא בשירותים כשהסרגל המוכר בכיסו. אבל כשהוא עמד להיכנס פנימה, עמד שם בחור נמוך ורזה והושיט לו פתק, ״זה...זה מאמילי״ הוא אמר ועזב את השירותים בריצה. לאו פתח את הפתק הקטן: ״לאו. אני חייבת עזרה. דחוף. תעלה לגג הבנין עכשיו! אמילי״. לאו קימט את הפתק. הוא לא האמין שזאת הייתה אמילי שכתבה אותו, למרות שזה היה כתב ידה, אבל בכל זאת החליט לבדוק את פשר העניין.

הוא עלה לגג הבנין ופתח את דלת הברזל הכבידה. ״אמילי?״ הוא קרא, אבל לא היה שם אף אחד. טוב, כמעט אף אחד. בקצה הגג, ראה גב של מישהו, ולאו זיהה מיד של מי הגב הזה. ״איפה אמילי, פיטר?״ קרא לאו והבחור חמום המוח הסתובב אליו. ״היי לאונרדו״ הוא קרא בשמו. לאו ההמום מהוצאת שמו מפיו של פיטר, השתתק לרגע. ״מה אתה רוצה?״ התקדם אליו לאו כמעט בחוסר פחד.

פיטר צחקק ברשעות. ״בא. שב. אני רק רוצה לדבר איתך על מה שעשית...״ הודיע פיטר והתיישב על שפת הגג. לאו התקדם אליו בחשש, אבל לא התיישב לידו. ״למה אתה לא יושב?!״ איים פיטר בשאלה, ולאו התיישב בפחד. ״חיקיתי את הכתב של אמילי כי ידעתי שאין מצב שתגיע אם אקרא לך בעצמי״. פתח פיטר בקול ערמומי. ״מה יש פיטר?״ בירר לאו בחשד, משהו פה הריח לא טוב...

״אתה רוצח, לאו. אתה רצחת אותו בדם קר. אתה גרמת לאמא שלך למות. בגללך הארי הגיע עד לכאן והתחתן עם אחותי הגדולה. בגללך אני יודע את כל הסיפור העגום הזה. בגללך...״ הוא נעצר פתאום, כאילו נחנק מדמעות בלתי נראות. לאו שתק והשפיל את ראשו. שוב הוא התחיל לקלף את עורו המדמם באצבעותיו