My pain is me

14🍂

הם יצאו אל המדשאה הרחבה והתיישבו באחת הפינות. לאו הניח על הדשא הרך את הספרים והמחברות והתיישב.
הוא הסתכל על לי גייונג הוי שחלם לו בחיוך שנראה ללאו דיי מזויף. ״סורי על מה שהיה קודם...״ התחיל לי גיונג להתנצל אבל לאו מיד רגע אותו. ״למה אתה צריך להתנצל? הרבצת למישהו?״ העיר בנסיון לא להיות ביקורתי מדי.

״לא. לא הרבצתי לאף אחד...אבל...״ ניסה להמשיך.
״אבל?...״ חזר אחריו לאו בלי להסתכל בפניו הרכות והאסייתיות של לי גיונג. ״אבל מי שהיה בטלפון, כן.״ סיים לי גיונג את המשפט בכבדות. ״מי זה היה, אם אפשר לשאול...אתה לא חייב לענו...״
״אח שלי.״ קטע אותו לי, כשהוא סובב את פניו ללאו שלא הגיב, והחזיר אותן חזרה אל נוף בית הספר. ״טוב. הוא לא בדיוק אח שלי...כלומר, הוא חצי אח שלי.״ ניסה להסביר את עצמו טוב יותר.

״הוא אח מאבא...״ אמר לבסוף. לאו שתק...הוא ידע מה חצי אח, האמת היא, שהוא ידע יותר מידי טוב מה זה...כן. זה לא הכי כיף בעולם אפשר לומר. ״ההורים שלך גרושים?״ העיז לאו לשאול בשקט, ולי פער את עניו כשהוא מסתכל עליו המום. לאו, שנרתע ממראהו המופתע על השאלה מחה בידיו, ״אתה...אתה לא חיייב...אני מצטער, לא הייתי...״ אבל לי חייך מיד חיוך מר.

״הם לא גרושים...האמת היא, ש...״ הוא בלע את רוקו, ולאו ראה שזה נהיה קשה לו לדבר על זה אבל לא אמר דבר. הוא התנשף כמה שניות, ואמר ״מעולם לא ראיתי אותה... את אמא שלי, אתה מבין? אני ילד מחוץ לנישואין.״ ומיד אחר כך נשם בהקלה, כאילו חיכה רק להוציא משהו למישהו.

לאו לא הגיב בפליאה או בבוז, הוא בעצמו לא נולד מסיפור אהבה מתוק עם ירח דבש, אבל עדיין כאב לו על לי, זה נראה שהוא ממש סובל בגלל זה. ״בטח עכשיו אתה חושב שאני דוחה, נכון?״ שאל לי גייונג כאילו הוא משלים עם מצבו, ולאו יש נענע בחוזקה את ראשו.

לי הסתכל עליו, וחייך חיוך עצוב, פעם ראשונה שלאו ראה אותו ככה, 'אז ככה אני נראה כל הזמן...זה מדכא' תהה, כשהוא מסכל על לי גיונג כמו על מראה שבורה.

״אבל מה אח שלך קשור?״ שוב שמע את עצמו שואל, 'מה פתאום זה מעניין אותי? לעזאזל'. לי לא נרתע מהשאלה וענה, ״הוא אחי הגדול מאבא...בא נאמר שהמצב קצת מורכב יותר ממה שזה נראה.״ ניסה להסביר בלי לפרט יותר מידי, ולאו החליט לעזוב את זה.

״טוב. תראה לי את שיעורי הבית שלך.״ תבע לי גיונג בבת אחת ושוב חזר אליו החיוך העליז. לאו הגיש לו את המחברת המסוכמת בכתב ידו המסודר והנקי, ולי עבר במהירות על הפתרונות של השיעורים. ״טעית פה, פה, ופה״ הצביע לי על כמה תשובות שגויות ולאו תיקן אותן במהירות, בכל זאת, לי גיונג היה שכבה מעליו, וכבר למד את כל זה, אז כדאי להקשיב לו.
###

למחרת, אחרי לילה ארוך בו פיטר החליט להפוך את לאו לשק החבטות שלו, התהלך לאו מקופל מכאב במסדרונות בית הספר וחיפש אחר כיתת הכימיה. לפתע מולו, נעמדה אמילי מתכתבת בטלפון. ״הו. היי לאו״ היא נופפה לו בחיוך המתוק. ״היי״ החזיר לאו בשקט ובפנים כאילו אדישות. ״איזה שיעור יש לך עכשיו? אתה נראה דיי אבוד?״ שאלה אמילי בדאגה.

״אני מחפש את כיתת הכימיה מספר 3״ ענה במהירות ויוליה הנהנה בהבנה. ״בא, אני אקח אותך לשם״ ומיד התחילה ללכת כשלאו אחריה.
״הינה, כאן״ הצביע על הדלת לאחר שתי דקות הליכה ושוב חייכה, ובאותו הרגע נשמע הצלצול.

לאו מיהר לפתוח את הדלת, ולפני שנכנס הסתובב אל אמילי כדי להודות לה, אבל אז, הוא ראה אותו מאחוריה.
את מי ראה לאו, ומה יקרה כשהוא יבין מה זה אומר. והאם מישהו יבא לעזרתו? או שיצטרך שוב להתמודד לבד?
על זה ועוד, תצטרכו לחכות בסבלנות,..🍂