My pain is me

8🍂

בעוד שהוא מסתכל על לאו ובוחן אותו, ראה בו לאו, משהו קצת שונה מכל העשירים שראה עד עכשיו. מה שהיה מוזר, זה שהוא הוא לא החטיף לו ממבט ראשון. גופו החטוב של הילד נראה מבעד לתלבושת, ומצלמה משוכללת ,מקצועית וחדישה נתלתה על צווארו. פניו היוו מראה אסיאתי יפיפה ועדין, והיו מעט שזופות, כשהפטרייה שחורה קיפצה בעליזות כשהזיז את ראשו. 'מעינין מה המוצא שלו, הוא לא נראה בריטי, וגם אין לו מבטא...' התחיל להריץ שאלות במוחו.

״רגע, אתה הילד החדש. נכון?״ הוא התלהב שהוא כאילו הבין סוף סוף למה הוא לא מכיר אותו.לאו הנהן בראש מורכן, והנער צחק. 'הינה זה מתחיל. אני חייב לברוח. עכשיו.'
אבל לפני שלקח את עצמו משם, הנער אותת לשלום. ״היי, אני לי גיונג הוי. בטח זה נשמע לך מצחיק אה״ הוא חייך במבוכה וגירד את פטיריתו. לאו הינהן לשלילה. זה לא נשמע לו מצחיק, ההפך, זה נשמע יפה ויחודי.

״המשמעות שלו היא כבוד ויופי בקוריאנית כפי ששמת לב״ הוא צחקק ולאו רק הסתכל עליו. ״ומה שמך? בטח לא יותר מוזר משלי....״ הסתקרן. לאו פתח את פיו לענות, אבל אז נשמע הצלצול.

הוא הסתובב, כדי ללכת לכיתה כשילד צועק אחריו בחיוך, ״עוד נפגש, ילד חדש״ ולאו כבר נעלם בעיקול המסדרון.
הוא נכנס לכיתה, והתיישב במקומו והשיעור התחיל. גם הפעם, הילדים לא הפסיקו להציק לו, והם כבר הספיקו לחבר עליו שיר, ולשלוח לו פתקים כמו: ״תגיד, איך זה לגור עם החתולים בפח?״ או ״כל היתומים כאלו מכוערים ומטונפים?״ ואפילו לא עבר היום הראשון.

'בקצב הזה, אני לא אצליח להגיע למחר' נאנח בשקט כשנזרק עליו פתק נוסף.

בסיום יום הלימודים, כבר הספיקו המורים להעמיס כמויות של שיעורי בית ועוד חומר מיוחד בשבילו שהוא צריך להשלים, מה שהוביל אותו בחוסר רצון, אל הספרייה.

הספרייה, הייתה מקום ענק, מדפים גבוהים עמוסים ספרים, שטיחים מהודרים, ושקט מופתי ומרגיע. לאו, התחיל לחפש את החומר שהיה צריך כשלפתע הוא ראה למולו את הבחור שתקע בו בבוקר.

״היי, הילד החדש. הרבה זמן לא התראינו״ צחק וחייך חיוך רחב. לאו לא הגיב ולא ענה וכבר מיהר להסתלק משם, אבל ההוא קרא אחריו. ״היי, לאן אתה הולך? לא לימדו אותך שזה לא מנומס ללכת באמצע שיחה?״ אבל את לאו זה לא עניין מה הוא אומר, והוא המשיך ללכת כשפתאום הוא הופיע מולו שוב. לאו קפץ אחורה בבהלה והסתכל עליו, ״אתה לא תתחמק ממני הפעם״ חייך חיוך שבע רצון, ולאו רק גלגל את עיניו, 'מה הוא רוצה מיתום מוזנח כמוני' חשב ביאוש, 'בטח עוד דרך שלהם לצחוק עליי' הסיק במרירות.

״מה יש לך?״ שאל לי גיונג הוי כשהבחין בפניו המפוחדות והקודרות, וניסה לעקוב אחר מבטו. הוא ראה שהוא מסתכל מאחורי גבו ומרכין את ראשו בלחץ. ״מה קורה?״ שאל שוב ואז שמע צחקוק מאחוריו. ״תראו, תראו, תראו....מי יש לנו כאן?״ לאו הסתובב במהירות וניסה לברוח אבל לא הספיק. ״היתום המטונף מדבר עם לי שלנו. מה יש לי? הוא מצא חן בעינייך?״ שאל פיטר בבזיון, ולי הנהנן בהבנה.

״אז אתה זה שגורם לו לא להעיז לדבר, אה?״ השיב לו לי גיונג הוי בהתגרות מסוימת. 'אולי לעשירים מותר לדבר ככה בינהם' חשב תוך שהוא מסתכל בנעשה.
״למה שניתן ליתום מטונף ודוחה להתערב בינינו?!״ הצטדק פיטר. ״יתום?, מטונף?, דוחה?...״ הוא חזר על דבריו, ״תגיד לי, אתה רציני?! זה נראה לך שפוי מה שהולך פה? מה הקשר לזה שהוא יתום? מה זה עיניינך בכלל לכל הרוחות?״ לי גיונג הוי, ממש צעק את המילים האחרונות והצליח להביא את הספרנית שבקשה מהם לצאת או להיות בשקט.

פיטר חייך ופנה ללאו. ״יופי טינופת, הצלחת לגרום לעוד צרות, והפעם לא רק לך״ הוא הסתכל על לי גיונג בכעס והלך משם בסערה.
מה יקרה עכשיו? האם לי יוותר לפיטר? האם לאו יתחיל לדבר עם מישהו? ומי יהיה הבא לכך שיגרום לצרות? כל זאת ועוד, בפרק הבא.