ידי הקטנה ממניכה את קול הרדיו הרועש בו השדרן מבשר על סוף השבוע הנעים העתיד לבוא . החורף הכבד עבר וההצפות של קודם אינן נראות עוד בשטח, האדמה יבשה ועליי העץ הנושרים אבדו כבר מזמן כשפנינו ועינינו נשואות אל האביב החם שבפתח .
קולות הריצה וצחקוקי הילדים מהרציף הסמוך ממלאים את דאונטאון כולה ומעילים בי חיוך דקיק כשעוד יותר אני נזכרת בפניו של ג'ורג' המאושר כשקיבל את הכדור החדש שכל כך רצה .
אך עם כל הרוגע והכיף שמסביב , סבב הלחימה בזירה הנוראית עוד חיי ונושם לו . בכל כמה ימים עולים אנשים חדשים בשביל להילחם ולזכות בכסף ובכל כמה שעות יוצא אדם אחר אל עבודתו כדי לממן את שארית חייו כאן .
המציאות ההזויה הזאת הפכה לשגירה עמוסה בכל מה שקיוונו להתרחק ממנו .
רק אתמול ג'ייקוב וחבורתו כמעט רצחו בידיהם את אחד האנשים אשר סירב לעלות אל זירת המוות הזאת , והכל בשם הבידור והכסף שהיא מייצרת כמו מים . לעזאזל , מה אנשים לא יעשו בשביל כסף ?
" לא ככה זואי !"
קולו של ג'ורג' מפר את הצחוק של הילדים הרבים ברציף הקרוב ולכן בין רגע אני נוטשת את המטלית הלחה ומשקיפה מבעד לחלון הקרון שעד כה היה מכוסה בבדים שחורים רבים כדי לאטום אותו מן הגשם עד כמה שאפשר .
הרציף הקרוב נגלה לעיניי בזמן שפנסיו מהבהבים להם בקצב .
שלל ילדים מקיפים במעגל דקיק את הזוג הצעיר , את זואי הקטנה וג'ורג' אשר מבט כועס נעול על עיניו המתוקות של הילד .
כדורו החדש מוחזק בין ידיו ולסתו הקטנה מוחזקת תחת שיניו בכעס .
למה הוא כועס ? מחשבה קטנה רצה במוחי אך לאחר כמה לחשושים בין הילדים מגיע ג'ורג' לכיוון הקרון , מוציא את קופסת העץ הכבדה אשר מתחת למיטתו ובגבות קטנות מחוברות בכעס הוא שולף זוג מספריים חדים וגליל דבק חזק ועבה בצבע כסף יחד עם פעמון זהב קטן .
" ג'ורג'י ? הכל בסדר ?"
אני מתקדמת אל עבר דמותו הקטנה אשר מזעיפה לעברי פנים כועסות .
" הילדים הסתומטים האלה צוחקים על זואי !"
הוא ממלמל בזעם עצור תחת שפתיו הקטנות . לצדו חתוכות רצועות מהדבק הקשיח וכשבין רגליו מוחזק הכדור הוא אוחז את המספריים החדים בין ידיו ומרים אותם מעלה .
" אומרים סתומים ."
ציינה אן מאחוריי וגרמה לעיניי לשרוף את דמותה באש בוערת . ברצינות אן !?!
" ג'ורג' !! ג'ורג' חכה רגע !"
אני ממניכה את גופי לעברו ויורדת על ברכיי לכיוונו בזמן ששערו המתולתל מסתיר מעט את עיניו הכעוסות ומספריו מונפות אל על .
" מה קרה ? תספר לי ."
אני דורשת בשקט ושולחת יד כדי לנחמו אך הוא הודף אותי בגסות .
" את אמרת בעצמך שאסור לצחוק על מישהו אחר כשקשה לו , ולזואי קשה לשמוע וקשה לראות ! אז למה כולם צוחקים עליה אם זה אסור ?!"
קולו של הילד הקטן עולה ועולה ועיניו המתוקות רושפות בזעם כשצבע אדמדם חומק אל פניו השזופות .
" את משקרת עליי ? את צוחקת עליי כמו כל הילדים כי אין לי הורים וקשה לי לבד למרות שאסור ? "
הדמעות המרות מעטרות את פניו השזופות וידיו הרועדות משקפות את רגשותיו ופי נשאר פעור למראה .
ל-למה שג'ורג' יחשוב ככה ? למה שמישהו מחבריו ידבר אליו ככה בכלל ?
המילים נוזלות מפי כמו מים ואני לא מוצאת את הדרך שוב לדבר . א-אני לא משקרת לו , אני משתדלת שלא להסתיר ממנו דברים חשובים ומהותיים אלא אם כן הם יפגעו בו .
א-אבל אני לא משקרת .
YOU ARE READING
דאונטאון - downtown
Mystery / Thriller"הבית הוא אינו המקום בו אתה חי, אלא המקום בו מבינים אותך." ( כריסטיאן מורגנשטרן ) דאונטאון , מי לא שמע על האגדה האורבנית ושכוחת האל שיש למקום הזה להציע . המקום הגדול הנמצא מתחת לאדמה בין שלל רציפים וקרונות , שם מתגוררים להם עשרות אנשים עם עבר , הוו...
