"אני יכולה לשאול אותך משהו?"
קולי לא עולה על לחישה עדינה. הלילה ירד על רחובות העיר ודאונטאון כולה כוסתה בחושך עז.
ידי מטיילת בשערו המתולתל של ג'ורג' הישן על רגליי המסורבלות. על אף השיחה קודם לכן, הרוחות הסוערות נדומו ועכשיו נדמה כי השקט חזר לעבוד. אני ולוקה הסכמנו שלא להסכים על העבודה שאמצא, אם אמצא בכלל. כל אחד יתעסק בענייניו וזהו, על אף שלוקה לא ממש אהב את הרעיון.
"קדימה." מחווה לוקה בידיו, מדרבן אותי להמשיך לדבר תוך שיושב על הכיסא החצי שבור ואיך לא, ידו השדופה אוחזת בבקבוק הבירה בעל תמונת הנשר שכה אהב.
"איך לכל הרוחות לורה יודעת שאני אמא של ג'ורג'?" השאלה מסתובבת בפי עוד משעותיו המוקדמות של היום ולראשונה אזרתי אומץ כדי לשאול את אשר יושב על ליבי.
לוקה זע באי נוחות בכיסאו המשרדי, טומן מבטו באריחים המאובקים ונושם עמוקות.
"זה- " הוא מכחכח בגרונו, עוצם עיניים בחוזקה כאילו ואם יכולה הייתה האדמה לבלוע אותו הוא לא היה מתנגד לה.
"רבנו לפני כמה ימים בחדר שלה, כעסתי על חוסר האחריות שלה ועל האנשים שאיתם היא בוחרת להסתובב." הוא מסביר ומהדק את לסתותיו.
"צעקתי עליה, היא הוציאה ממני את כל השדים שהחבאתי בארון. רציתי שהיא תבין את ההתנהגות ההזויה שלה ושהיא חייבת לשנות כיוון. אז אמרתי לה שהיא צריכה לקחת ממך דוגמא איך להתנהג ולחשוב איך היא הייתה מתנהגת אם היה לה ילד קטן לגדל, אם בהתנהגות הזאת היא הייתה ממשיכה לבחור. ואז היא עשתה אחד ועוד אחד ובהבינה הכל."
קולו גווע ומבטו אינו מעז להביט בשלי. אני לוקחת נשימה עמוקה ומנסה להבין את גודל ההשלכות של דבריו. שיניי כולאות את פנים לחיי, מכאיבות וצורבות אך משחררות ברגע שאחרי.
את הנעשה אין להשיב.
"לא היית צריך לעשות את זה." אני ממלמלת בקול שקט. מעבירה ליטוף נוסף בשערותיו של הילד.
"אני יודע, אני מצטער." הוא אומר בכנות ופולט אוויר כלוא אל הקרון.
דפיקות השעון ממלאות את חלל הקרון, הקומקום דומם עקב השעה המאוחרת ומעטי דברים נשמעים ממבואת דאונאטון הקטנה דרך הקירות.
"דונאטו הציע לי לעבור לגור איתו." אני ממלמלת בחיוך קטן ומרגישה תכף איך ליבי מתמלא פרפרים כששמו נפלט מבין שפתיי.
"ברצינות?" לוקה מכווץ גבותיו ולראשונה מזה שעות, מבטו, עיניי היער הסוערות שלו מביטות בי. אני מהנהנת בקצרה וחושבת שלא ניתן היה לפספס את החיוך העצום שנטלה על שפתיי.
לוקה מעביר ידו על זיפיו הקצרים, משתרע על הכיסא החצי שבור ומעביר מבטו אל התקרה הקרה.
"את רוצה? את רוצה לעבור לגור איתו?" קולו גווע בשקט, נעלם בין השברים וגורם לי לתהות.
אני רוצה? כן. מאוד.
יכולה? לא.
הלב שלי לא ייתן לי להשאיר את לוקה, אנסטסיה, רפאל, זואי הקטנה ולעזאזל אפילו את לורה מאחור.
לא אוכל לעבור לגור איתו בידיעה שכל מי שמילא את עולמי בשנים האחרונות יהיה מוטל בחשכה של דאונטאון.
YOU ARE READING
דאונטאון - downtown
Misteri / Thriller"הבית הוא אינו המקום בו אתה חי, אלא המקום בו מבינים אותך." ( כריסטיאן מורגנשטרן ) דאונטאון , מי לא שמע על האגדה האורבנית ושכוחת האל שיש למקום הזה להציע . המקום הגדול הנמצא מתחת לאדמה בין שלל רציפים וקרונות , שם מתגוררים להם עשרות אנשים עם עבר , הוו...
