דאונטאון - downtown

• פרק 33 - שוטרים וגנבים

Dermot Kennedy - Giants

תמיד תהיתי איך זה להרגיש נאהבת שוב , תמיד חשבתי שכבר הרגשתי הכל , מהרע עד הטוב שנכלל במערכת יחסים אך לא .
בדונאטו יש משהו שונה , דבר כזה שגורם לי לרצות לקום בבוקר ולעטות חיוך מאושר על הפנים ולא חיוך מאולץ כשאר הימים החולפים עם הרוח . ולכן הפעם אלחם עד חורמה אם יהיה צורך בכך ואקח את מה ששייך לי ולא לאף בחורה אחרת .

כבר שעה קלה אני עובדת אצל מרקוס לאחר שהתארגנתי בפזיזות יתרה ובמטרה אחת - לפגוש את הגבר שגורם ללב שלי להיכחד בכל יום מחדש .
אני מצחקקת ביני ובין עצמי כששלל תוכניות רצות בראשי הקטן . כששאלתי את מרקוס האם דוני הגיע בימים האחרונים לכאן הוא השיב בשלילה מצערת אך אחזתי בכל תקווה קטנה והתפללתי בלהט הרגע שאפגוש את דמותו ואוכל להתנצל כרואי על המילים הפזיזות וחסרות התוכן שנפלטו מפי ברגע כה מטומטם . אני חושבת שאם היה דוני רואה אותי תחת השפעם הסמים או אם היה יודע בכלל שזה מה שאני עושה ברציף האסור הוא היה מתחרפן אלף אלפי פעמים ונפרד ממני בזה הרגע , אך איך אומרים - מה שיודעים לא כואב , לא ?
מוקדם יותר היום , בשעות הקטנות שלפני זריחת השמש , נפגשתי עם שון במקום המסתור שלו שנמצא מאחרי הגבעה הגדולה שליד הפארק ויחד עם תשלום של מאה דולרים במזומן קניתי כמה גרמים קטנים מהאבקה האסורה בהחלט . אני רק צריכה אותה כדי להעביר את השבוע הזה בשקט , כדי לא לראות שוב את טוני וכדי לתפקד כרגיל בשעת זעם וצרה , זה לא עד כדי כך נורא , נכון ?
לאחר שלחצנו ידיים וכל אחד קיבל את מבוקשו , מיהרתי להגיע אל הקרון שלי , להחביא את הגרגירים הלבנים ולישון את השעות הבודדות שנותרי לי לפני עלייתה של השמש ארצה .

וכך , תוך מרוצת החיים אני כאן משרתת אנשים ללא רגע דל של שקט אך המוזיקה המנגנת את השירים המוכרים בתוך אוזניי גורמת לכל הסיפור הזה להיראות ולהרגיש עגום קצת פחות לצד התרוצצותי בין האנשים השונים .
על המגש השחור שלצידי נערמו להן ההזמנות של זוג החברים שהגיע לנפוש בניו יורק הגדולה והעמוסה .
המבטא הלא קל שלהם , בלשון המעטה , גרם לי לצחקק רבות בתוך תוכי , במיוחד לאור העובדה כי הם ניסו לדבר באנגלית רהוטה כאילו נולדו כאן אך ללא הצלחה .
מבטם הזעוף העלה סומק מובך על פניהם כשייאושם גבר ובגלל זה הצעתי להם מספר מנות קלילות לפתוח איתן את היום מאחר ולא כל כך הבינו מה כתוב בתפריט .
לבסוף , הנחתי את הצלחות העמוסות כל טוב על שולחנם בעודם פעורי עיניים על האוכל הטעים ומחכים לטרוף הכל מבלי להשאיר פירור .
" בתיאבון ."
חייכתי בחום כשהרימו את הסכום בידם ופשוט הסתערו בכבוד על האוכל הטעים של המקום . אני יכולה להבין אותם , לא אכלתי כבר כמה ימים ואני מרגישה את הבטן שלי עולה בלהבות . הארוחה האחרונה הנורמאלית שאכלתי אינה זכורה כלל בראשי הכואב , וזאת לעומת מנת הסמים האחרונה אשר ממתינה לי בחריץ החבוי שם סיפרתי ללורה על הכסף שהסתרתי לא פעם .