אני מנקה את ראשי מכל מחשבה נידחת כשהאוויר הרעוע של דאונטאון חומק אל ריאותיי במשנה זהירות .
לא יכול להיות שדונאטו משקר לי , נכון ?
הרי הוא לא יכל לדעת איך מגיעים הנה מתחנת הרכבת לולא הסבירה לו לורה כראוי אך כפי שלורה טוענת , היא בכלל לא עבדה היום . היא שמרה על ג'ורג' הקטן והלכה למכבסה הקרובה .
עיניו השחורות של הבחור המסתורי פקדו את המקום ולא זעו ממבטי כלל . הוא בוחן את גופי ותגובתי כאחד מאז פסעתי קדימה אל תוך הקרון והותרתי את מגננותיי בתוכי .
אני גומעת את רוקי ארוכות בשעה שרגליי עושות את דרכן פנימה ומניחות ידיי בצד את החלוצה שלקחתי מלורה רגע קודם לכן .
הקרון השקט גורם לדפיקות ליבי להאיץ ולמחשבותיי הסבוכות להסתבך בעוד יותר ללא מעצור .
איזו סיבה הייתה לו לשקר לי לכל הרוחות ומה אני אמורה לעשות עכשיו ? ללכת איתו לביתו אחרי השקר הזה עכשיו ? לישון איתו יחד באותה המיטה ולתת לו לשרוף את נשמתי כליל ?
עד שלא אדע את האמת לא אוכל לעשות צעד נוסף לעברו , לא עד שאדע לפחות מה מטרתו בדבר .
לאחר נשימה עמוקה אני מתקדמת אל המטבח הקטן כשצעדיי נשמעים רועמים תחת מבטו המסתורי של דונאטו .
עכשיו כשאנו כאן ואית'ן נלקח באזיקים אל מול כל חבורתו היישר אל תא הכלא ששמור רק לו אני מוצאת את עצמי מלאת הקלה וחששות יחדיו . אני לא יודעת אם הוא יצליח להשתחרר בתחבולותיו המשונות כמו בכל פעם בו נאסר על ידי השוטרים ואני גם לא יודעת האם נקמת חברותו נמצאת בפתח ורק מחכה שאטעה שוב . לעזאזל , החיים כאן מסובכים מידי .
המים הרותחים שבקומקום נשפכים לאיטם אל תוך הכוס החמה שבידי ויחד עם אבקת הקפה הריח מתפזר בלהט בכל רחבי הקרון .
לאחר מזיגת החלב שצבע את הקפה בארומה מתוקה של חום זהוב , אני נשענת על גבי הדלפק הישן , מסכלת את רגליי וצופה בשחור העיניים שגורם לליבי לפרפר בכל פעם מחדש בלי שום סיבה יחד עם לוקה שנכנס כעת לקרון בשיער קצוץ שוב וידיים חסונות חשופות .
ריח הבושם של דוני אף מתגבר על ריח הקפה שכה אהבתי , חודר אל תוך אפי ועושה פלאות למוח שלי כפי שעושים הסמים הנמצאים ממש מאחורי הארון בבקע הקיר אך בזמן שאני תוהה איך אוכל להשתמש בחומר האסור כשדונאטו יצא מכאן , הוא נעמד על רגליו ותוחב את ידיו הגדולות בתוך כיסי מכנסיו המחויטים .
" את לא מתכוונת לסיים לארגן את הדברים שלך לפני שנצא ?"
עיניו בוחנות את מבטי בקפידה וגורמות לחששותיי לצרוב את עורי בו בזמן .
אני מנידה את ראשי לשלילה ולוגמת בשנית מן הקפה הרותח שהפך לחברי הטוב ביום בו הכרתי אותו לראשונה .
" אני נשארת כאן ."
קולי הצרוד מתגבר על כאב הגרון שחדר אליי מרגע בו סכינו של אית'ן פצעה את עורי בכאב .
עיניו מצטמצמות לדבריי וראשו מתנשא מעליי כעשרות סנטימטרים .
" מסוכן מידי כדי לצאת החוצה . אני לא מתכוונת לסכן את ג'ורג' אם נפגוש חלק מחבורתו של אית'ן או ניתקל באריק . אנחנו נשארים כאן ."
תירצתי את מחשבותיי בתמציתיות יתר שלא עלתה על שקרים מלאים .
אם אצא עם ג'ורג' מכאן אני לא יודעת מה אעשה לעצמי אם נפגוש באנשים שאני לא רוצה לראות יותר לעולם . זה לא שווה את השינה בחוץ , לא משנה מה .
דונאטו גיחך בחוסר הבעה ונקב את מבטו בין עיניי שצרבו את גופו באש יוקדת .
YOU ARE READING
דאונטאון - downtown
Misterio / Suspenso"הבית הוא אינו המקום בו אתה חי, אלא המקום בו מבינים אותך." ( כריסטיאן מורגנשטרן ) דאונטאון , מי לא שמע על האגדה האורבנית ושכוחת האל שיש למקום הזה להציע . המקום הגדול הנמצא מתחת לאדמה בין שלל רציפים וקרונות , שם מתגוררים להם עשרות אנשים עם עבר , הוו...
