Grace - Lewis Capaldi
הנשק החזק ביותר של לאדם הוא המוח שלו .
לא משנה מהו גודל השרירים , לא משנה מה מסת הגוף שלך ולא משנה כמה גבוה תהיה , אם לא תדע להפעיל את הדבר הזה שנמצא בתוכך לא תצליח לשרוד .
גופי מתנשף ממאמץ מתיש כבכל יום בשעותיו הקטנות של הלילה .
רגליי הקלות מקפצות מעל הדלגית הדקה ומוחי משנן את המספרים הבאים הלוך ושוב .
הימים האחרונים נראו בדיוק אותו הדבר , ברגע שחזרתי מהעבודה במסעדה , הלכתי למשמרת נוספת בפיצרייה הקרובה ומשם בחזרה לכאן , לדאונטאון , לבית שלי .
השעות המאוחרות בהן אני מתאמנת מקנות לי שקט בלתי רגיל וכמובן שהן מסתירות ממני את ג'ייקוב השחצן אשר כל שהוא עושה זה לנפח את שריריו בהגזמה ולספר לכולם מה עתיד להתרחש בזירה הלא רחוקה כל כך .
שערי קשור בגומייה לזנב סוס קופצני וחזי עולה ויורד בפראות ככל שהאוויר שבי חומק החוצה .
הקפיצות הגבוהות הופכות מאוסות עליי ובין רגע אני מחליטה לעצור ולקחת כמה נשימות עמוקות כשהדלגית כבר נופלת מבין ידיי ארצה ומרעישה בתוך השקט המופתי .
אפילו הצרצרים הנוהגים לבקר כאן מידי יום אינם רועשים , אפילו אנשי הלילה האלו שרגילים לשבת סביב מדורתם הקבועה אינם נגלים לעיין .
אני לוגמת ארוכות מן המים הקרים כשהבקבוק נוטף את מימיו הקרים על זרועותיי החשופות ומצנן אותי בחום תוך שעיניי נעצמות בעונג ובהקלה .
רגליי היחפות מכות על האדמה הקפואה שלמדתי להכיר היטב ולאחר שאני סוגרת את הבקבוק אני שוב מביטה סביב , במקום שלו אני קוראת בית במשך לא מעט זמן .
כאן העברתי את שנותיי היפות ביותר והקשות ביותר .כאן למדתי לצמוח כמו העשבים הנחבאים בין מסילת הרכבת וכאן גם למדתי שמשפחה כן בוחרים בלא שום הבחנה בקשר דם ושושלת .
כאן נוצרו זיכרונות שלמדתי לשכוח עם אנשים שתמיד אזכור .
בנשיפה קלה אני בוחנת את השעון המורה על כמה דקות לאחר השעה אחת בלילה ונאנחת כאשר ידיי מרימות את השקולות הכבדות של לוקה .
אוי לוקה ...
בימים האלו בקושי דיברנו , בין אם הוא ניסה לשכנע אותי לוותר על הקרב ובין אם זה בגלל שבכל רגע בו דיברנו לא הפסקנו לריב ולצעוק אחד על השנייה .
" אתה לא באמת חושב שאני הולכת לוותר ליצור החד תאי הזה נכון ?!? כי אם כן לוקה אני לא יודעת מה שתית בדיוק "
ידיי שוב מכות בזעם את הכדור המאוס שאני כל כך רוצה לתלוש מן הקיר אך אין לי את האומץ להרוס משהו שצ'אד עשה , במיוחד לאור העודה שזה אחד הזיכרונות האחרונים שיש לי . על אף שלא כמו טוני הקטן , צ'אד עוד חיי ... חיי הרחק הרחק מכאן .
" באמת יש לך משאלת מוות אריקה !?!"
קולו נוזף בי כאשר אני מתחמקת מהכדור בזמן אך בו ברגע לוקה זורק עליי את בקבוק המים שלי , גורם לי לחוסר ריכוז והכדור חוזר ומכה בי בכל הכוח .
הוא זה שיש לו משאלת מוות !!!
" עד לפני יום וחצי להזכירך , אמרת ללורה שאתה לא מתכוון לעצור בעדי , אז מה קרה לכל הרוחות ??"
אני יורדת מן הבמה הקטנה מוקפת הגדר ופונה אל האדם האחראי על הכאב המחלחל בי כעת .
YOU ARE READING
דאונטאון - downtown
Gizem / Gerilim"הבית הוא אינו המקום בו אתה חי, אלא המקום בו מבינים אותך." ( כריסטיאן מורגנשטרן ) דאונטאון , מי לא שמע על האגדה האורבנית ושכוחת האל שיש למקום הזה להציע . המקום הגדול הנמצא מתחת לאדמה בין שלל רציפים וקרונות , שם מתגוררים להם עשרות אנשים עם עבר , הוו...
