היום שלמחרת לא מהסס להגיע ועיניי נפקחות בקושי רב לצלילי השעון המעורר. אני מותשת, מרגישה חסרת כוחות לאחר מאורעות אמש. אני לא יודעת מה לעזאזל רפאל הזריק לי לתוך הוריד אבל כמה דקות לאחר מכן עיניי נעצמו על מיטת הטיפולים ועכשיו אני נמצאת בבית, בקרון שלי ושל לוקה. לכל הרוחות, אני שונאת את חוסר השליטה, אני מתעוות את התחושה הזאת.
גניחת כאב בורחת משפתיי כשאני נוכחת לגלות שלמרבה הפלא שוב נתפס לי הגב מהמיטה הקטנה הזאת. ידיי עולות אל פניי, משפשפות בכוח את עיניי ומכריחות אותן להישאר פקוחות. לא אוכל להפסיד עוד יום עבודה, הכסף שיחסר לא שווה את זה ולכן אני מכריחה את עצמי לעמוד על רגליי היחפות ולקבל בחוסר אונים את הסחרחורת שמכה בי בין רגע. אני נאחזת בשידה הקטנה ונותנת לנקודות השחורות להתפזר ולשחרר את שדה ראייתי בחזרה. לא אכלתי כבר יומיים, הבטן שלי מקרקרת וריאותיי שורפות. אין ספק שזאת לבטח אחת הסיבות שהייתי חסרת אנרגיה ועוד לאחר משחק הכדורגל האחרון שנערך ברציף תשע, אני עוד המומה שרגליי עודן מתפקדות.
לאחר דקות ארוכות אני מזדקפת במקומי, מופתעת לגלות שלוקה כבר לא נמצא אך קומקום המים החמים ששורק בקול גדול מספר שלוקה לא עזב לפני זמן רב. עיניי נישאות אל שעון הקיר העקום שתלתה אנסטסיה ועיניי כמעט יוצאות מחוריהן, השעה שבע וחצי, אני צריכה להספיק לארגן את ג'ורג', להתארגן בעצמי ולרוץ למסעדה של מרקוס והכל לפני השעה שמונה. לעזאזל. אני נושמת עמוקות ומתקדמת בזריזות את אל המקלחת, נחרדת לגלות את דמותי המשתקפת במראה המוכיחה לי שאם לא אתאפס על עצמי לג'ורג' לא תהיה אמא.
לאחר צחצוח זריז, החלפת בגדים ומתיחת השיער לזנב סוס אני יוצאת אל מבואת הקרון, מניחה את ידי הקטנה על גבו של ג'ורג' הנוחר בקולי קולות ומחייכת למראה המתוק של הילד ובזאת מתקשה להעיר אותו. אכין קודם קפה, אחר כך אעיר אותו. אני חושבת לעצמי ומקיימת אך כשאני מוזגת את המים הרותחים לספל החרס הקטן אני נדהמת לגלות את אחד מחטיפי החלבון של לוקה מונחים על השיש הקר. הוא דואג להם כמו שהוא דואג לבירות שלו. בסמוך לחטיף, בכתב עגום ומלא שגיאות נמצא פתק קטן שהעלה בי חיוך גדול.
מקווה שישנת טוב כי הנחירות שלך הגיעו עד לרציף האסור. שיהיה בתיאבון ובלי שטויות. אוהב ושונא, לוקה.
צחוק גדול פורץ מפי ובטני מחלה לכאוב, חיוך פורץ את גבולות שפתיי וגורם לי לרצות לחבק את לוקה עד שלא יוכל לנשום. "ארי?" קולו הישנוני של ג'ורג' גורם לי להבין שהגזמתי עם התגובה שלי. "היי ג'ורג'י, בוקר טוב!" אני מזנקת לכיוונו ומנשקת את לחייו החמודות. "דיי, תעזבי אותי!" הוא מושיט ידיים קדימה ומרחיק אותי ממנו. אני מצחקקת ופורעת את שיערו שצריך קיצוץ די דחוף. "ישנת טוב ילד?" אני שואלת ומעיפה מטב קטן לשעון הקיר. יש לי עשר דקות להגיע לעבודה לפני שמרקוס יפטר. ג'ורג' מהנהן ובלי מילה נוספת הוא מתקדם אל השירותים. אני מצחקקת שוב וקמה להוסיף חלב קריר לקפה הרותח שלי. אולי היום הזה לא יהיה כל כך נורא אחרי הכל.
YOU ARE READING
דאונטאון - downtown
Mystère / Thriller"הבית הוא אינו המקום בו אתה חי, אלא המקום בו מבינים אותך." ( כריסטיאן מורגנשטרן ) דאונטאון , מי לא שמע על האגדה האורבנית ושכוחת האל שיש למקום הזה להציע . המקום הגדול הנמצא מתחת לאדמה בין שלל רציפים וקרונות , שם מתגוררים להם עשרות אנשים עם עבר , הוו...
