דאונטאון - downtown

• פרק 15 - דונאט רקוב

" ידעתי שאת כאן ! "
קולו המוכר של לוקה מעיר את גופי הישנוני, גורם לי להתהפך על גבי המזרן הדק ולנגב דמעות בודדות שנוצצות על עורי החיוור. מאז אתמול תחושת העייפות והכעס לא עזבו אותי. המחשבות על לוקה הפצוע, על ג'ייקוב האכזר ובעיקר על דונאטו לא יצאו לי מהראש, הן מאכילות אותי בשלל סרטים עד כדי כך שלרגעים אחדים פחדתי לנשום. אני אמורה לספר ללוקה על דונאטו, על כל מה שהוא יודע. אך ברגע שאספר על שחור העיניים הזה, לוקה ירצה להרוג אותו. הרי לאף אדם אסור לדעת על קיומה של דאונטאון. גם לא לדונאטו.
" לא תאמיני , אבל השגתי לנו ארוחת צהריים היום !"
הוא צוהל לפתע תשועות מלאות שמחה ואני לא צליחה להחניק את הצחוק המתוק העומד על קנה פי כשהסיט לוקה את שיער ראשי מפניי ודוקר את מותניי באצבעותיו הארוכות.

" אתה משהו מיוחד לוק ."
קולי הצרוד נשמע כמעט כלחישה תחת גרוני הצורם הגורם לי לפצוח בשיעול קולני מיד לאחר מכן תחת מבטו הדאגני של לוקה .
" עם איך שאת נשמעת עכשיו , אני מקווה שאין לך משמרת היום . "
קולו הופך חשדני ברגע בו הוא מסיים לסקור את גופי המוחבא בשמיכה החמה, מניח את שקיותיו הכבדות ומחל לפזר שלל מאכלים הגורמים לבטני לגעור במחאה צורבת . קול רעב כליוויתן בקע ממנה החוצה.
אני מרגישה את סומק לחיי גואה על פניי ויחד איתו המבוכה המשתחלת אל גופי במהירות תחת צחוקו של לוקה המרושע .
" אל תדאגי ארי , הבטן שלי הגיבה בדיוק באותה הדרך ."
הוא מצחקק ומחייך מתחת לשפמו אשר החל לגדול. שערו מצמיח קוצים דוקרניים מאחר וקיצץ אותו שוב וגופייה לבנבנה מוכתמת כתמי שמן עזים מבליטה את שריריו היטב , מייצגת אותו בגאון , כבר לא אותו נער חלשלוש ובודד , אלא זאב תוקפני , אלים ורעב . מאוד רעב . כמעט כמוני אפשר לומר .

ריח בשר ענוג מושך את אפי וגורם לי כמעט ובין רגע להיעמד על רגליי ולזלול את כל הבא ליד אך בשניות ספורות , דלת הקרון נפתחת ושלישית המוסקטרים העליזה מופיעה בפתח קרוני .
ג'ורג' הקטן ללבוש חולצה אדומה, מעט מאובקת, יחד עם מכנס שחור וזוג גרביים תואמות לשם שינוי. לצידו עומדת לורה בגאון יוצא דופן יחד עם שיערה העדין הפזור על גבה ואיך אפשר לשכוח את אנסטסיה אשר את מבטה היא מחקה ממני בעוד עיניי הבוהקות מביטות אל לוקה אשר בוחר להתיישב על מיטתי יחד עם תבנית אלומיניום דקה ומנת בשר חלקלק מלא כל טוב הגורם לי לרייר בפי כמעט ומיד .

" למה אתן מחכות בדיוק ?"
מבטו עובר אל אחותו וחברתה אשר עומדות דוממות אל מול המתרחש . הריח המתוק הסב את תשומת ליבנו יותר מכל דבר אחר בחדר. יותר מהפיל הגדול שרומס את כבודי כשאף אחד מחבריי למעט לוקה לא הביט לכיווני. לא אכלנו אוכל נורמאלי כמעט כל השבוע הזה למעט ימים בודדים בהם הסתפקנו רק בארוחת צהריים גדולה ומשביעה אחת אשר כללה צלחת אורז לבן לכל אחד וכמה חתיכות בשר טריות וחמות. אבל עכשיו, הרעב מכה בכל מקום בגוף, עד כדי כך שאני לא חושבת בכלל שהבטן שלי תצליח להכיל מנה שלמה של שווארמה עכשיו .