ריח הדם שבחדר עוד מסמם את אפי , הרעד שבידיי הקטנות גובר בכל צעד נוסף שאני עושה לכיוונו של לוקה .
מי לעזאזל עשה את זה ?! הוא הפסיד בקרב ??
עינו הימנית נפוחה וסגולה , שפתיו מדממות וכך גם אפו וחורים גדולים שטופי דם נגלו בחולצתו ומכנסיו .
הדם ניתז לכל עבר והמראה קשה מנשוא .
ראשו שמוט לאחור ולצד כתפו הימנית וידיו פשוטות לצידו בחוסר כוח ואונים .
" לוקה -"
המילים שבפי נותרות אילמות , בעוד עיניי מרצדות אחר כל מקום אפשרי בגופו הפצוע אך מוחי לא מעכל את מה שהעיניים רואות . הכל דם , הכל מכוסה בפאקינג דם , הוא נראה בדיוק כמו... אני גומעת את רוקי בכבדות ומעיזה להעיף כל תמונה של טוני העוחה במוחי כנגד מראהו של לוקה.
ברכיי מתגשות בקרקע הקרה, ידי מחזיקה את צדי פניו ומפנה את מבטו העייף אליי בעודו משתעל ללא הפסקה וגונח מכאבים איומים .
הוא גומע את רוקו ובעיניו העייפות הוא מביט בי בכאב רב . מה לעזאזל קרה כאן ?
עיניי רוצות להוריד את הדמעות הקשות , פי רוצה לפרוץ בבכי ולחבק את לוקה הכי חזק שרק אפשר כדי לדעת שהוא לא יעלם ממני לעולם אך אז , אז לוקה פולט גיחוך מלווה שיעול רב ויורק את תמצית הדם שבשפתיו הרחק ממנו .
ידו מורמת אל ידיי ובין רגע היא פורמת את אחיזתי בפניו הבוגרות כשכעס ניכר בעיניו וכאב נמצא בכל מקום בגופו .
" א-את - "
הוא גומע את רוקו ומנסה להמשיך בקולו הצרוד שלא הכרתי מעולם .
" את הבאה בתור ארי ." חזו הקשיח עולה ויורד בקצב נורא, עיניו חסרות צבע ולחייו מזכירות את חייה של גוויה.
"הוא לא יוותר, לא - לא לך ."
עיניו הופכות רדופות , ידו מחזיקה בידיי בחוזקה שלא הכרתי כשדבריו נאמרים בקושי רב לאור העובדה שצד פניו מרוח בדמו שלו כשאנחות כאב רועמות הבורחות מפיו רוצחות את אוזניי .
" מה זאת אומרת ? מי לא יוותר לוקה, מי פגע בך ככה !?"
אני נתקפת חרדה ומביטה לכל מקום אפשרי במטרה למצוא איזה רמז , בתקווה שמישהו יעיר אותי מהסיוט המתמשך בו לוקה שוכב חסר אונים לצד הקיר כאילו רצחו את נשמתו פעם אחר פעם .
" ג'י-ג'ייקוב , אית'ן ... הם לא מתכוונים לעצור ."
מלמל לוקה בקול חסר תקווה , גופו בלא כל כוח מנסה להישען על הקיר שמאחורי גבו בזמן שדמו אינו מפסיק להשתחרר ממנו כנהר של מים . אני מעבירה את מבטי על פניו הפצועות , על חולצתו המחוררת ונתקפת פחד ואימה כשחורי החולצה לא נעשו מקריעתה כלל -
" הם - "
קול השתנקות חומק מגרוני מגרוני ואני מרגישה איך עיניי נפערות בהלם הדומה שאוחז את כל גופי . אלה חתכי סכין .
שני חתכים בפלג גופו העליון ועוד שלושה ברגליו , הוא ידמם כאן למוות , הם לא נורמאליים , הם פשוט לא -
" לוקה !-"
הדמעות שהחזקתי בתוכי בחוזקה כעת מתפרצות החוצה כשדקירות אכזריות וחתכים שונים נגלו על גופו .
כל זה בגלל שהתגריתי בג'ייקוב !? כל זה בגללי ?!
אחיזתו בי נחלשת כשעיניו מאבדות את צבען וליבי משתגע בתוך חזי , מפרפר לגמרי כשידיי חסרות התחושה מנערות את לוקה בחוזקה כדי להשאירו בהכרה , כדי להשאירו בחיים . מי יודע כמה זמן הוא ככה ? מי יודע מה היה קורה אם לא הייתי מגיעה עכשיו ?
אני ממהרת לנער את ראשי ולהתאפס ככל הניתן , למעט אנחות הכאב של לוקה אין דבר מה שמעיד על כך שהוא עדיין כאן איתי וצמרמורות של פחד טהור תוקפות את גופי כשדמותו של טוני קופצת אל מול עיניי ומביטה בי לא מעש . זה לא הזמן טוני , זה פאקינג לא הזמן !!!
אני כמעט סוטרת לעצמי אך בין רגע נעמדת על רגליי .
YOU ARE READING
דאונטאון - downtown
Misterio / Suspenso"הבית הוא אינו המקום בו אתה חי, אלא המקום בו מבינים אותך." ( כריסטיאן מורגנשטרן ) דאונטאון , מי לא שמע על האגדה האורבנית ושכוחת האל שיש למקום הזה להציע . המקום הגדול הנמצא מתחת לאדמה בין שלל רציפים וקרונות , שם מתגוררים להם עשרות אנשים עם עבר , הוו...
