שאיפה ונשיפה. שאיפה ונשיפה. אני מנסה לנשום בכוח אבל באמת שדבר אינו נכנס לראותיי, דבר מלבד ריח חריף של זיעה ואבק דחוס. אני גומעת את רוקי בחוסר נוחות כשעייפתי מלעמוד על קצות אצבעות רגליי כדי לצפות בקרב הארור המתרחש בזירה. "תחסל אותו!" קריאות עידוד, צעקות, וצרחות נשמעות בכל מקום. רעש כל כך חזק שורר ברציף האסור עד שאני בטוחה שהמשטרה לא תצטרך לעבוד קשה מידי בכדי למצוא את העיר התחתית המשכנת בתוכה עשרות משפחות כשאחת מן המשפחות הללו שייכת לי. משפחה שלא כל כך מדברת איתי אם לומר את האמת. לוקה כועס על כך שלא הודעתי לו אתמול שלא אחזור הביתה, הוא חיפש אותי ואת ג'ורג' בכל חור אפשרי וכשראה אותנו בערב שלאחר מכן, הוא התפוצץ כמו בלון נפוח וצרח כל שביב של קול שהופק מגרונו החוצה. ועכשיו, עכשיו הוא לא מדבר איתי. משתמש רק בפרצופים זעופים והבעות פנים שעושות לי מצפון נוראי. אני מנידה את ראשי בשלילה ומנסה שוב לעמוד על קצות אצבעות רגליי, לצד לוקה שלא מחליף איתי מילה, בכדי לצפות בקרב המתרחש. צ'אד הכריח אותי לצפות בכל קרב ומאז המנהג הארור הזה טבוע בי. הוא עשה זאת בטענה שרק כשאצפה ביריבים שלי נלחמים אדע איך להביס אותם. העצה היחידה שבאמת הועילה והוכיחה את עצמה בכל פעם מחדש כשנאלצתי להילחם בתוך זירת הגומי הכואבת.
ולחשוב שכולם נלחמים שם בשביל כמה דולרים מחורבנים וכדי להמשיך לחיות ביום שלמחרת. אני מזעיפה את פניי בגועל כשקולות חנק מציפים את הרציף. רומן, חבר טוב של אנסטסיה נלחם כעת על חייו וחיי חבריו בזירה הארורה ונגדו נלחם לא אחר מאשר אלברטו, חבר טוב של ג'ייקוב ובעל תרגילי היאבקות נוראיים בשרוול. רומן, השייך לקבוצה הכחולה לפי הטלת המטבע, שכוב על גבו ובעזרת ידיו החסונות הוא חונק את אלברטו, לא מתיר שום צל של ספק למי הניצחון שייך כשפניו של יריבו הופכות לבנות כסיד. "איפה השופט העיוור הזה?! תסיים את הקרב כמו גבר אלברטו!" אחד מחייליו של אית'ן וג'ייקוב החל לצעוק בזעם היסטרי כשחברו בזירה מאבד את הכרתו, אך אז כמו שעון שווייצרי מקולקל עולה השופט לבוש חולצה כחולה המוכתמת בכתמי שמן טריים, בצעדים מעורפלים הוא מוצא את מקומו על הבמה, אוחז במשרוקית המתכת אשר תלויה על צווארו ובשריקה מחרישת אוזניים הוא גורם לכל הצופים לשתוק בדום. "הסיבוב השלישי שייך לקבוצה הכתומה." קולו הסבוך נשמע למרחק, היה נדמה כי אפשר אפילו להריח דרך דבריו את כמות הסיגריות שעישן היום. אני נאנחת בייאוש ואת ראשי מנסה לקרוב מתחת לאדמה בכדי לא לצפות ברגע כה משפיל. בטח ג'ייקוב שיחד אותו, הבטיח לו סיגריות שייגרמו לו להזות עבור קרב בודד. בגלל זה הולך השופט בעקמומיות ומחייך כאילו ראה חד קרן מפליץ קשת בענן. גבותיי מתכווצות בכעס ואצבעות ידיי הופכות לכדורים חסרי אור. זה כל כך לא הוגן! זה פשוט מרתיח כל וריד שבגופי עד שאני רוצה לירות בשופט המטומטם. הוא מוכר כאן משפחות שלמות עבוד דאבונו האישי, זה פשוט לא פייר!
YOU ARE READING
דאונטאון - downtown
Mystery / Thriller"הבית הוא אינו המקום בו אתה חי, אלא המקום בו מבינים אותך." ( כריסטיאן מורגנשטרן ) דאונטאון , מי לא שמע על האגדה האורבנית ושכוחת האל שיש למקום הזה להציע . המקום הגדול הנמצא מתחת לאדמה בין שלל רציפים וקרונות , שם מתגוררים להם עשרות אנשים עם עבר , הוו...
