מתוך המחברת שלי \\ קטעי כתיבה

#16 - הבטחות

נכתב ב: 25.6.23

פורסם ב: 13.8.23

הבטחתי לעצמי. חשבתי שהכל הולך להתרסק ולאבד משמעות.

פחדתי. כל כך פחדתי. לא ידעתי מה קורה, מה קרה, מה יקרה.

הייתי בחרדות נוראיות. עבר לי בראש כל תסריט אפשרי. מהאופטימיים עד כדי גיחוך, ועד אלה שהעלו לי דמעות בעיניים.

אבל ידעתי שיש סיכוי, סיכוי לא קטן, שהכל ייאבד והכל יאבד משמעות.

הסתכלתי על השעון וחשבתי לעצמי, אולי זה החמש שעות האחרונות שלי בתור אדם שמח שיכול להאמין. אולי זה השלוש שעות האחרונות שלי כשאני מסוגל לתפקד. אולי זאת השעה האחרונה שבה אני יכול להגיד שהכל בסדר. אולי אלה העשר דקות האחרונות שבהן לדברים יש עדיין משמעות.

ידעתי שאולי הכל יאבד משמעות ושום דבר לא יהיה חשוב עוד.

והבטחתי לעצמי שאם לא, אני אנצל כל רגע שבו יש משמעות לדברים.

ההבטחה הזאת באה ממקום של הבנה, הבנה שאולי הכל יאבד, ולכן אני צריך לנצל כל רגע לפני. אולי גם ממקום של ייאוש, מקום שמוכן להבטיח הכל כדי שהכל יהיה בסדר.

הבטחתי לעצמי שאני אנצל כל רגע עם האנשים שסביבי, האנשים שאני אוהב, האנשים שמחר בבוקר יכולים כבר לא להיות פה.

הבטחתי לעצמי שאני אכתוב. את כל הקטעים הקטנים שמתרוצצים לי בראש. אני אנסח במילים את כל המחשבות שלי. אני לא אשאיר את כל הרעיונות שלי רק בתוך הראש.

הבטחתי לעצמי שאני אהיה כן יותר. הבטחתי לעצמי שאני אכתוב את כל מה שעובר לי בראש ואשלח להם את זה, בלי פילטרים. הבטחתי לעצמי שאני אגיד לאנשים בכנות את מה שאני מסתיר מהם, בלי להמשיך לשמור סודות. הבטחתי לעצמי לשאול אנשים את השאלות שאני רוצה תשובה אליהם. הבטחתי לעצמי להגיד הכל, ובכנות.

הבטחתי לעצמי לחיות. לנצל כל יום. לנצל כל רגע שבו יש לדברים משמעות. לעשות הכל. לנצח את העולם הזה. פשוט לחיות, עם החוויות הקטנות שנשארות במשך שנים.

הבטחתי לעצמי לזכור שהכל זמני. שהאנשים שהכי חשובים לי יכולים עד מחר בבוקר כבר לא להיות פה. לזכור שהיום זה אולי היום האחרון שאני יכול לחבק אותה, לשאול אותו, להגיד להם שאני אוהב אותם.

הבטחתי לעצמי לדאוג יותר לאחים הקטנים שלי. לדבר איתם, לשחק איתם, להקריא להם סיפורים. כי למרות הכל, הם עדיין האחים שלי.

הבטחתי לעצמי לתת לאנשים לדעת שאני אוהב אותם. להגיד ''אני אוהב אותך'' בלי לחשוב. לחבק. להחמיא. להיות שם. כדי שאם יקרה משהו, לפחות אני אוכל לדעת שהם ידעו שאני אוהב אותם.

הבטחתי לעצמי לעשות הכל כדי שגם אם הכל יאבד משמעות, אני אספיק לחיות לפני זה. אני אספיק לנצל כל רגע שבו להכל יש משמעות. כדי לכתוב ולהיות כן ולחבק ולחיות.

התחלתי את זה בהבטחה קטנה ספציפית. אם הכל יהיה בסדר, אני אספר את הסוד הזה שאני שומר כבר ככ הרבה זמן.

הבטחתי לעצמי שאם הכל יהיה בסדר, אני אכתוב. ואני אדבר בכנות. ואני אגיד את מה שאני חושב עליו. ואני אנצל כל רגע עם האנשים שחשובים לי.

הבטחתי לעצמי שאם הכל יהיה בסדר, אני אנצל כל רגע שבו לדברים יש עוד משמעות.

אבל עכשיו הכל בסדר, ואני לא יודע כיצד לקיים את ההבטחה הזאת.