מתוך המחברת שלי \\ קטעי כתיבה

#27 - זבוב בצנצנת דבש

נכתב ב: 4.8.23

פורסם מחדש ב: 1.10.23

הערה:

פירסמתי בוואטפד כבר את הקטע הזה, ומסיבות טכניות אני מפרסם אותו פה מחדש עכשיו.

זה מתחיל במשהו קטן.

בהתחלה, זה רק להקשיב.

סתם, לתת לכם לדבר ולהקשיב.

זה ממש בסדר.

ואז, זה מגיע ללדבר על דברים רציניים יותר.

ואני היחיד שאתם מספרים לו את זה,

ואתם אומרים שאתם לא יודעים מה לעשות,

אבל אלוהים, גם אני לא יודע.

וזה גורם לי לדאוג לכם,

מאוד.

ואני בנאדם שהשיט שעובר על אחרים מטריד אותו יותר מדי,

ומלחיץ אותו,

והוא לא יכול להפסיק לחשוב על זה,

בעיקר כשמדובר בבעיות שצריך לפתור.

אלה פשוט הופכות להיות הבעיות שלי.

ואז אתם שואלים אותי מה איתי,

ואני לא יודע מה להגיד.

כי גם עליי עוברים דברים

אבל זה כלום לעומת מה שעובר עליכם.

ולאט לאט,

אני צריך להקשיב לכם יותר.

לסחוב על הכתפיים שלי את כל הכאב שלכם.

והאמת,

שלפעמים לא כזה קל לי,

לסחוב הכל בעצמי.

אבל אני אומר לעצמי

לא להיות אגואיסט

אתם צריכים לעבור את כל החרא הזה

אז מה אני מתלונן על להקשיב?

וכשהזמן עובר, זה ממשיך ללדבר עם אנשים אחרים כדי לעזור לכם

והאמת שזה מלחיץ אותי בטירוף

אבל ביקשתם, אז אני עושה את זה.

ואז אתם צריכים אותי,

אבל השעה כבר מאוחרת ואני רוצה לישון.

לא משנה.

אני פה בשבילכם.

וכבר שתיים עשרה, ואתם בוכים לי.

ואחת, ואתם קורסים,

ושתיים, ואני מנסה לעזור אבל עוד רגע נרדם,

ושלוש לפנות בוקר, ואני עדיין שם בשבילכם.

ואפילו אחר כך, אני בקושי מצליח לישון.