מתוך המחברת שלי \\ קטעי כתיבה

#2 - בוכה

נכתב ב: 22.5.23

פורסם ב: 28.5.23

אתה בוכה.

אולי בוכה היא לא המילה המתאימה.

אתה מתייפח, הדמעות חונקות את גרונך, קולך שבור לרסיסים. אתה כמעט ולא שומע אותי מרוב בכי.

אני בסדר, אתה ממלמל. הכל בסדר, אל תדאג לי.

הכל בסדר, אתה אומר, אך כמעט ואי אפשר להבין את מילותייך מבעד לבכי.

סליחה, אתה אומר. 

אני מנסה להגיד לך שהכל בסדר, אך המחסום נפרץ. 

סליחה, סליחה, סליחה, אתה חוזר. סליחה, סליחה, סליחה, סליחה, סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה. אני מצטער, אתה מתייפח, סליחה, סליחה, סליחה סליחה סליחה. הכל בסדר, אני מנסה להגיד, אבל אתה אפילו לא שומע אותי. סליחה, סליחה, סליחה. די, די, די, אני אומר, ואתה בשלך, סליחה, סליחה, סליחה סליחה סליחה. תשתוק, אני מרים את קולי, תשתוק, פשוט תשתוק כבר! ואתה רק ממשיך למלמל את אותה מילה שוב ושוב מבעד לדמעות, סליחה סליחה סליחה סליחה אני כל כך מצטער סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה סליחה. אתה בוכה עד כדי כך שאם לא הייתי יודע מה אתה אומר, לא הייתי מצליח להבין את המילים.

אתה כה שבור, שזה כואב לי. פיזית כואב לי. אני לא מסוגל לשמוע אותך בכזה מצב, זה הורג אותי מבפנים. הייתי מעדיף פי מיליון להיפגע כך בעצמי, רק שלא תיפגע אתה. אני חייב למצוא דרך להרגיע ולעודד אותך מעט, ולו רק למען עצמי, שיפסיק לכאוב לי כך.

אני משנה טקטיקה ומנסה לומר משהו בנושא אחר. סוף סוף, אני מצליח לחלץ ממך משפט שאינו התנצלות. 

מעודד מעט, אני ממשיך לדבר על אותו דבר סתמי. אתה משתף פעולה, נרגע מעט, קולך חוזר להיות ברור במקום להיבלע בדמעות. 

אני אומר איזו בדיחה טפשית ואתה צוחק לרגע קצר, אני יכול ממש לשמוע את החיוך שלך כשאתה עונה. 

רק צחוק קצר ומהוסס, רק חיוך מתוך הבכי.

אבל ברגע שאני שומע את צחוקך, אני משחרר נשימה שאפילו לא ידעתי שכלאתי כל הזמן הזה. 

אנחנו ממשיכים לדבר. אתה עדיין בוכה מעט, קולך מהוסס, ואני יודע שהכאב לא נעלם בזכות רגע אחד של צחוק. 

אבל מהרגע ששמעתי אותך צוחק, אני יכול להירגע. 

כי כל עוד אתה עוד מחייך, עוד צוחק, אני יכול להיות בטוח שהכל יהיה בסדר.