מתוך המחברת שלי \\ קטעי כתיבה

#43 - חברת ילדות

נכתב ב: 29.12.23

פורסם ב: 30.1.24

כשאנחנו ילדים קטנים, כל-כך קל להפוך לחברים. לא צריך יותר מאהבה משותפת לפליימוביל או אמהות שמכירות זו את זו כדי להיהפך לחברים טובים.

כך שבתור ילדות קטנות, היינו החברות הכי טובות. אהבנו אחת את השנייה עד כאב. היינו משחקות, רבות, ומשלימות לאחר כמה דקות. רבנו בלי הפסקה, וכשהגיל שלך חד ספרתי, כל ריב קטן נדמה כסוף העולם. אבל תמיד סלחנו וחזרנו להיות חברות. לא היינו יכולות לעבור יום בלי לריב, בדיוק כמו שלא היה יכול לרדת הלילה מבלי שנשכח על מה היה הריב בכלל.

את היית חלק בלתי נפרד מהילדות שלי, חלק בלתי נפרד ממני. את מופיעה בחצי מהתמונות הישנות שלי. לא חשבתי שאי פעם נתרחק.

היינו החברות הכי טובות, אבל את תמיד היית טובה יותר ממני. אני הייתי האחת עם השיער הבלונדיני והעיניים הכחולות, אבל את תמיד היית האחת היפהפיה. אני הייתי ילדה חכמה, אבל את היית ילדה שכולם אוהבים. אני ידעתי חשבון, אבל את ידעת את האמת על העולם. אני הייתי דוגמא מושלמת בשביל האחים הקטנים שלי, אבל את התבגרת בזכות האחים הגדולים שלך. את היית יפה, ואהובה, ומלאת ביטחון עצמי, ומוכשרת, הילדה המושלמת. כל מה שאני לא הייתי.

את תמיד היית טובה יותר ממני, וידעתי את זה כבר בתור ילדה קטנה. אבל למרות זאת, נשארנו חברות.

כשגדלנו מעט, את לימדת אותי לשבור את הכללים. את גילית לי איך ילדים באמת באים לעולם, סיפרת לי שאמא שלך עברה הפלה טבעית לפני שנולדת, והכרת לי את ברבי כשההורים שלי לא הרשו לי. אמרת שאת שמנה ורוצה לרזות, אבל בעיניי את תמיד היית יפה פי מיליון ממני. תמיד רציתי להיות כמוך. רציתי עור קורן, שיער מושלם וחיוך מסנוור. רציתי לדעת לשיר, להיות הילדה שכולם אוהבים, לדעת באמת איך העולם עובד. תמיד רציתי להיות כמוך, אבל מעולם לא הפסקתי לאהוב אותך.

כשאנחנו ילדים קטנים, כל-כך קל להפוך לחברים. אבל דברים משתנים כשאנחנו מתבגרים, ושתינו התבגרנו. את לבשת גופיות וג'ינסים קצרים, ואני לבשתי חצאיות ארוכות. את חשבת על בנים מהכיתה שלך, על סקס, על קלוריות ואיפור, כשאני עדיין חשבתי על פאזלים, שוקולד וספרים. את החלקת את השיער היפהפה שלך וחימצנת לבלונדיני חלקים רבים ממנו, וכבר לא היית עוד הילדה היפה ביותר בעולם. ועם כל יום שעבר, רק השתנינו יותר. את היית הילדה הכי פופולרית בשכבה שלך, כשאף אחד בבית ספר שלי אפילו לא ידע את השם שלי. את נישקת בנים, כשאני התאהבתי בבנות. את הלכת להופעות כשאני קראתי ספרים. את שרת בפני כולם כשאני חישבתי פונקציות. את התאפרת כשאני לבשתי רק שחור.

היינו רגילות להיות החברות הכי טובות בתור ילדות, אבל עכשיו נהפכנו לזרות גמורות.
אני לא יודעת מתי הקשר התנתק, מה היה הרגע שבו נהפכנו לזרות, אבל אני יודעת מתי הבנתי את זה. בשביעי באוקטובר, כשאח שלך הוקפץ מיד לגבול עזה והעיר שלך הופגזה ללא הפסקה. רציתי לכתוב לך הודעה, לשאול אם הכל בסדר, אבל לא הייתי מסוגלת. כי לא שלחתי לך שום הודעה כבר שלוש שנים.

היינו החברות הכי טובות בתור ילדות, אבל כעת אנחנו כה שונות, שאנחנו לא מוצאות מילים להגיד זו לזו מלבד "היי". שתינו התבגרנו, שתינו עברנו שינויים, שתינו מצאנו מי אנחנו באמת. עכשיו אני מדברת עם אמא שלך ואת משחקת עם אחותי הקטנה, ואני אפילו לא יודעת אם את זוכרת שפעם היינו העדיפות הראשונה זו של זו.

כשאנחנו ילדים קטנים, כל-כך קל להפוך לחברים. אני יודעת שעכשיו לא היינו יכולות להיות שונות יותר זו מזו. אני יודעת שהזמן עובר ואנשים משתנים, ושזה בסדר. אני יודעת שאת לנצח תהיי חלק מהחיים שלי. אבל לפעמים אני רק מקווה שגם עכשיו, יהיה כל-כך קל להיות חברות שוב.