מתוך המחברת שלי \\ קטעי כתיבה

#25 - בריחה

נכתב ב: 5.4.23

פורסם ב: 23.9.23

הוא בורח.

במשך שנים הוא היה כלוא במקום הזה, מאחורי הקירות שהתחזו לבית. כלוא במקום שהעמיד פני מגן ותומך. במשך שנים הוא היה כלוא, שנים כה רבות עד שכמעט ושכח שיש עולם מעבר לקירות הכלא. חבוי עמוק בפנים, ללא כל יכולת לחיות, לדבר, להיות אדם. במשך שנים הוא פחד לחפש דרך יציאה, אך כעת הכל מוכן. הוא בגר במהלך השנים האלו, וכעת הוא מוכן לברוח. מוכן לעזוב את הכלא מאחוריו.

הוא בורח. רגליו מכות באדמה הרטובה, זו אחר זו. במשך השנים שהיה כלוא הוא כמעט ולא העז לזוז, וכעת שריריו מאושרים מהחופש שניתן להם. האדמה תחתיו זרועה אבנים, אך הוא מדלג מעליהן ללא קושי. הרוח הקפואה מצליפה בפניו כשהוא רץ, אבל כל גופו בוער מהמאמץ. כבר שעות הוא רץ ככה, מדי פעם מאיט במעט את הקצב כדי לאפשר לנשימתו להתייצב, אך הוא לא עוצר או מביט לאחור. אין לו את הזמן לכך. ומלבד זאת, הוא חושש שאם יביט לאחור, הוא יתחרט. כאף לא פעם אחת. רגליו דואבות ממאמץ הריצה לאחר שנים של חוסר תזוזה וריאותיו צורבות, אך הוא מסרב להפסיק לרוץ, אף לא לרגע. הוא מאט במעט את הקצב, אך רגליו העייפות ממשיכות להכות בקרקע בעודו בורח, הרחק מאותו כלא שהיה לכוד בתוכו זמן כה רב.

גופו כה תשוש מהריצה, ראשו ממוקד במחשבות על החופש המצפה לו, עד שהוא כמעט ולא מסוגל לראות דבר. הוא ממשיך לרוץ ומתנגש חזיתית בגוף שרירי. "באמת חשבת שתוכל לברוח?" לוחש קול באוזנו, ולפתע הכל מחשיך.