מתוך המחברת שלי \\ קטעי כתיבה

#33 - אופטימיות

נכתב ב: 31.10.23
פורסם ב: 3.11.23

אני מניח שאני אופטימי.
אני שונא את מי שהחליט שלהיות אופטימי זה דבר טוב או בריא.
אני תמיד רואה את הדברים הטובים בכל דבר, גם בדברים הכי דפוקים.
אבל יש דברים שלא צריך לראות בהם את הדברים הטובים.
יש דברים שבורים שהם לא בסדר. ולא צריך לחפש בהם משהו טוב, צריך פאקינג לתקן אותם.
כי אם מישהו פוגע בך, אתה לא צריך להסתכל על הרגעים שהוא נחמד. אתה צריך לברוח.
כי אם אתה מת מבפנים, אתה לא צריך לחשוב שזה ששמעת שיר טוב זה מספיק. אתה צריך לחזור לחיות.
ואם אתה צריך טיפול, אתה לא צריך לחשוב שלפחות השיער שלך נראה טוב. אתה צריך פאקינג טיפול.
אבל כל מה שאני עושה זה רק לראות את הטוב.
אני חלש מכדי להתרחק, או לתקן, או לטפל, או לשנות, או לשפר.
אז אני פשוט מתעלם מהדברים הרעים, מחפש משהו טוב ומקווה שכל השאר ייעלם.
אומר "אבל תראו כמה דברים טובים יש פה", במקום להבין שזה פוגע בי ולנתק קשר.
צוחק "אני כזה אידיוט, עוד פעם הלכתי לישון בשלוש לפנות בוקר." במקום לבכות "אני לא מסוגל לישון, בבקשה תעזרו לי."
מחייך, "יש גשם, המצב רוח שלי ככ השתפר!" במקום להודות בזה שאני כל הזמן מרגיש נורא וצריך עזרה.
הם אומרים שטוב להיות אופטימי אבל לעזאזל, מה טוב בלברוח מהאמת במקום להתמודד איתה?
כי אם מישהו בא ומנסה להרוג אותך, אתה לא צריך להיות אופטימי ולקוות שהוא יראה את העיניים היפות שלך ויתחרט. אתה צריך לחשוב על הגרוע ביותר, ופאקינג לברוח.
אני מניח שאני אופטימי. תמיד מחפש את הטוב בכל דבר רע.
אבל לעזאזל, מי האידיוט שהחליט שלהיות אופטימי זה טוב?