מתוך המחברת שלי \\ קטעי כתיבה

#42 - כתבתי את עצמי

נכתב ב: 10.1.24

פורסם ב: 29.1.24

כתבתי על עצמי כל הזמן.

במשך חודשים ארוכים, כשהכל היה כל-כך מציף, והייתי חייב לכתוב כדי להישאר שפוי. כשהייתי מפוחד ומבולבל ומלא בכעס. כשהעמסתי על עצמי עד שקרסתי. כשהמשכתי להגיד לעצמי שזה לא הסיפור שלי.

לא חשבתי על זה. לא הבנתי את זה. חשבתי שאני חושב ומדבר וכותב על אחרים.

אבל בסוף, זה היה רק על עצמי.

אני הילדה שכתבתי במשך חודשים. הפלתי עליה הכל, השלכתי עליה את כל הרגשות שלי, מילאתי אותה בכל הכאב שלי, ושיקרתי לעצמי שהיא לא אני.

אבל אני הילדה הזאת. אני הילדה שכתבתי. אני הילדה שפחדה ללכת לישון, ואמרה לעצמה שהכל באשמתה. אני הילדה ששטפה ידיים בכפייתיות, ושינתה את כל ההתנהגות שלה בלי שאף אחד הבין למה. אני הילדה שחשבה שהיא הבעיה, והריחה את הריח הנוראי בכל מקום. אני הילדה שלמדה לפחד ממה שרחוק, אבל מעולם לא הוזהרה ממה שהכי קרוב. אני הילדה ששמרה הכל בפנים, ושיקרה לעצמה שהיא בסדר. אני הילדה שבדיוק חגגה יום הולדת ארבע עשרה וחשבה שהיא כל כך בוגרת. אני הילדה שחשבה שיש לה הכל, אבל נותרה מרוקנת. אני הילדה שהפכה לחרדתית ומצולקת. אני הילדה שכתבתי.

לא הבנתי את עצמי אז. לא הבנתי למה אני מתחיל להתנהג שונה. לא הבנתי למה אני מרגיש שנפגעתי, אם דבר לא קרה.

ובעיקר שיקרתי.

שיקרתי לעצמי שהכל בסדר. שאף פעם לא קרה כלום. שזה לא הסיפור שלי. שהיה לי מזל. הדחקתי הכל לחלק קטן וחשוך בתוך הראש שלי, וקיוויתי שהכל יישאר שם.

אבל כשהייתי כותב, כתבתי את עצמי. כתבתי את האמת, לא את השקרים שסיפרתי לעצמי. כתבתי את העבר שלי, לא את הסיפורים ששמעתי.

כתבתי את הילד שאני, לא אף ילדה אחרת.

כתבתי את עצמי במשך חודשים. בפחד, בגועל, בכעס, בדאגה, בכאב, בחמלה.

אבל תמיד, כתבתי את עצמי.

אולי זה מעולם לא היה הסיפור של אף אחד אחר. לא של חבר וגם לא של אדם זר לחלוטין.

אולי בסוף, כתבתי רק את הסיפור של עצמי.