מתוך המחברת שלי \\ קטעי כתיבה

#26 - ילדה קטנה וכועסת

נכתב ב: 25.6.23

פורסם ב: 23.9.23

כך זה מתחיל.

בתור ילדה קטנה.

ילדה קטנה שכועסת, וכבר לא משנה על מה.

מה שמשנה הוא הכעס עצמו. הזעם שמצטבר בתוכה, הופך את בטנה, מעלה את קרביה באש, מציף את כל כולה.

כשהיא קטנה זה נורמלי, התקפי הזעם שלה מכל דבר.

אבל כשהיא גדלה מעט, הכעס לא מרפה. הוא נשאר בתוכה. היא מרגישה אותו באופן תמידי, ולפעמים הוא מתגבר ושורף את כולה. היא למדה להפוך את הפחד מכך שאחרים כועסים עליה לכעס שלה עצמה. והיא כועסת.

אבל היא כבר לא יכולה להתפרק בהתקפי זעם. היא לא יכולה לצרוח, או לבכות, או להתפרק, או להשליך חפצים, או להרביץ.

היא הרי בובת הברבי הקטנה והעדינה שלהם, המלאכית היפהפיה והמושלמת שלהם.

ובתור הבובה המושלמת שלהם, אין לה שום דרך להוציא החוצה את כל הכעס שלה. אבל הוא לא מתפוגג כיוון שהיא מתעלמת ממנו. הכעס רק מתעצם בקרבה, והיא לא יכולה להשאירו כלוא שם.

היא מוכרחה למצוא דרך להוציא את הכעס הזה.

בלי לצרוח, בלי לבכות, בלי לשבור רהיטים, בלי להתפרץ על אף אחד.

בלי שיראו ובלי להשאיר סימן.

הרי, היא בכל זאת הבובה הקטנה והמושלמת שלהם.

אבל בשקט ובלי שיראו, היא מוצאת דרך לשחרר מעט מהכעס שלה.

כשהיא עושה את זה בהתחלה, הכל בסדר. כי היא עדיין ילדה קטנה וזאת התנהגות נורמלית.

אבל כשהזמן עובר היא מתבגרת, וגם הכעס רק הולך וגדל.

והוא, כבר לא היא, צריך להמשיך להוציא את הכעס המצטבר בתוכו.

וכמו שהכעס מתעצם, כך גם דרכי ההתמודדות איתו צריכות להיות עוצמתיות יותר.

ועכשיו זה כבר לא בסדר, וזו כבר לא שיטת התמודדות נורמלית, והוא צריך עזרה, אבל לא נותר אף אחד שיהיה לו אכפת.

והכעס לא מרפה ממנו. גם בזמנים רגועים, הכעס עדיין שם, בנקודה קטנה בתוכו. כמו להבה קטנה הנמצאת תחת שליטה. אבל ברגעים שהכעס מתעצם, הלהבה הקטנה הזאת יוצאת משליטה והופכת לאש אדירה ששורפת את כולו.

אך למרות זאת, הכעס הזה שורף אותו רק מבפנים, והוא מוכרח למצוא כיצד להוציא אותו החוצה. אש הכלואה במקום סגור תכלה את עצמה בסופו של דבר. אבל כשמדובר בו... האש הזו לא תכלה את עצמה, אלא אותו. אז הוא חייב להוציא אותה החוצה.

טוב שלמד לעשות זאת כבר בתור ילדה קטנה.

זה רק נהיה גרוע יותר עם הזמן. לא עוזר לצרוח לתוך כרית או להשליך נעליים על הקיר. ומלבד זאת, זו אינה התנהגות המתאימה למלאכית קטנה ויפה.

והוא לא יכול לצעוק על אחרים, כי הוא כבר למד שלכל מילה שלו יש השלכות ועד אור הבוקר הוא יצטרך לשאת באחריות, להירגע, להתנצל, להסביר.

אז הוא חייב להוציא את הכעס בשקט, לבד.

זו אולי אינה שיטת התמודדות טובה, אבל לאף אחד לא אכפת. והוא מוכרח להמשיך להוציא את הכעס שלו.

אז הוא ממשיך.

האם זה אי פעם ישתפר, והאם וכיצד זה יסתיים, הוא תוהה לעצמו ללא תשובה.

אבל הוא יודע כיצד זה מתחיל.

בתור ילדה קטנה.

ילדה קטנה שכועסת.