מתוך המחברת שלי \\ קטעי כתיבה

#34 - הילדה האהובה ביותר בעולם

נכתב ב: 19.12.23

פורסם ב: 30.12.23

בתור ילדה קטנה, היא וודאי הייתה הילדה האהובה ביותר בעולם. ככה זה כשהיא הילדה הצעירה ביותר במשפחה, עם כמה אחים שמבוגרים ממנה בלא מעט שנים.
העור שלה היה מעט כהה, כמו צבע של שוקו. השיער שלה היה יפהפה, גלים-גלים של גווני חום. העיניים שלה היו חומות-זהובות, מוקפות ריסים ארוכים. החיוך שלה היה טבעי ומתוק, וגרם לכולם לחייך אליה בחזרה. היו לה תווי פנים רכים וגומת חן על לחי אחת, ובנות הדודות שלה היו אומרות שכשהיא תגדל ותצא לדייטים, היא תצטרך לשים לב באיזה צד היא יושבת, כדי שהבחור יראה את גומת החן. היה לה יופי שקשה לתאר במילים, אך בלתי אפשרי שלא לראות אותו. מעין יופי טבעי וכן, שילוב בין גנים למתיקות ותמימות של ילדה שמחה. היופי הזה שגרם לזרים לחייך אליה ברחוב, למוכר במכולת להציע לה סוכריה ולגננת לבחור אותה ראשונה לכל דבר. היא הייתה הילדה שכל הסבתות והדודות המבוגרות היו מלטפות את שיערה ומתמוגגות, "איזו ילדה נהדרת". האחים הגדולים שלה אהבו אותה, היא הייתה הנסיכה הקטנה של המשפחה. הם לפעמים היו מכנים אותה כך, הנסיכה. הם היו נותנים לה כל דבר שביקשה, מפנקים אותה ומרעיפים עליה חיבה, עושים הכל כדי להעלות חיוך על פניה היפות. ואמא שלה הייתה אומרת להם להיזהר, כי בסוף היא תצא מפונקת, אבל גם היא בעצמה אהבה את הילדה הזו בכל ליבה. היא הייתה הילדה המועדפת על כולם, הילדה האהובה ביותר בעולם.

אבל השנים חלפו, והילדה האהובה גדלה והתבגרה. אחיה הגדולים סיימו זה אחר זה את בית הספר התיכון, התגייסו לצבא, ומדי פעם באו לבקר עם מדים ירוקים, רובה ועיניים עייפות. ואז הם עזבו את הבית, החלו בחיים חדשים, אחד מהם אפילו התחתן. והיא בגרה והפכה לנערה. עם השנים, היא נפגעה כי היא הייתה רגילה לקבל כל דבר שרצתה, להיות הילדה המועדפת על כולם. הילדה הכנה והאמיתית למדה להסתיר את הרגשות שלה, לא לחשוף דבר, להישאר מגניבה ויפה ומושלמת ואהובה. היא פגעה ביותר מדי אנשים, כי היא התרגלה לזה שכולם אוהבים אותה, לא משנה מה. היא החלה להרכיב משקפיים בעלי מסגרת עבה. בשלב מסויים נמאס לה לטפח שיער גלי, לחפוף ולשים קרמים ולהסתרק במשך שעות כדי שהוא ייראה מושלם, אז היא החליקה אותו. לאחר כמה חודשים היא חימצנה אותו, כי זה מה שכולן עשו. השיער החום הגלי נהפך לשיער חלק בצבע בלונדיני מלוכלך. היא התאפרה יותר מדי. כי זה מה שכולן עשו, כי זה היה מגניב, כדי לא לחשוף את מי שהיא באמת. ואחיה הגדולים, שבעבר העריצו אותה, כבר כמעט ולא דיברו איתה. הרי לכל אחד מהם היו חיים משל עצמו, ומתבגרת עצבנית לא קלה לאהבה כמו ילדה קטנה ויפה.
כשהיא הייתה קטנה היא הייתה יפהפיה, ומאושרת, ותמימה, ואהובה, וכנה. אבל כעת היא שונאת את כל זה. היא שונאת להיזכר בילדה שהייתה אז. כמה פשוטה, כמה כנה, כמה טיפשה. היא שונאת להסתכל על תמונות ישנות. אחרים יראו בהם ילדה יפה, אבל היא תכעס על הכנות שנשקפת מחיוכה והתמימות שבפניה. כיצד היא העזה לחשוף כל כך הרבה? נדמה לה שהחיוך הזה מאפשר לראות עמוק לתוכה, חושף במדוייק את רגשותיה, דבר שכעת נראה לה אסור.
היא מחקה זה מכבר את כל התמונות הישנות, לא רוצה להיזכר בילדה שהייתה אז. היא רוצה להמשיך להיות אהובה ויפהפיה, המועדפת על כולם כמו שהייתה אז, אבל כעת איננה חושפת את רגשותיה.
ובוקר אחד, היא מוצאת תמונה ישנה, שצולמה לפני שמונה שנים. היא שונאת את התמונות האלה, אבל הפעם היא הסתכלה. היא צולמה שם עם אחיה הגדולים, בתקופה שעוד הייתה הנסיכה של המשפחה. השיער שלה גולש בגלים לאורך גבה, מיליון גוונים של חום. העיניים שלה נוצצות, לא מוסתרות מאחורי המשקפיים. הפנים שלה חפות מכל איפור, אבל יפות מתמיד. ישנו פרח אדום בשיערה, וודאי בזכות אחד מאחיה, כשהיא עוד הייתה הילדה המועדפת עליהם, ולא האחות הקטנה והמעצבנת שהם רואים פעם בחודש.
אבל הדבר שלוכד את תשומת ליבה יותר מכל הוא החיוך שלה. חיוך רחב ואמיתי, ללא שמץ של שקר. כבר שנים שהיא לא מחייכת חיוך אמיתי, לא מעזה לחשוף כך את רגשותיה. אבל שם, החיוך חושף תערובת של אושר טהור, תמימות מבורכת, כנות והתחושה שהיא האדם האהוב בעולם. החיוך חושף את הגומה על לחייה, אותה גומה שהיא כבר שנים לא חייכה חיוך מספיק רחב כדי לחשוף אותה.
בדרך כלל היא הייתה מוחקת את התמונה הזאת מבלי לחשוב, אבל הפעם היא רק נועצת בה מבט ארוך. ובפעם הראשונה אי פעם, היא מבינה שהיא איבדה את הילדה שהייתה אז. ותחושת געגוע מוזרה מציפה אותה, געגוע לילדה חומת השיער והחייכנית, הכנה והיפה, הילדה המועדפת על כולם, האהובה ביותר בעולם.