love is tough

chapter 5- i dont know!

אמ... תירוץ? עכשיו! אוףף אני כל הזמן רק מחפשת תירוצים זה כבר מתחיל להימאס, רגע מה אני עונה לו?? אני לא רוצה לשקר לו וגם לא רוצה להגיד את האמת אז מה עושים??

"אממ.. לפני 5 שנים-- אולי נצא לבחוץ? אני לא רוצה לספר את זה כאן..." הוא הנהן והתחלנו לצאת לעבר החצר בחוץ. החלטתי לבסוף שאני אספר לו משהו אחר, אני בעצם מערבבת דברים. כי אני לא מסוגלת להגיד שאבא שלי התעלל בי כל יום ועוד בפני בחור עשיר שבטח אף פעם לא סבל, אז לא!

התיישבנו על הדשא הסינטטי והתחלתי לספר לו הכל!! "אז כמו שאמרתי קודם, לפני 5 שנים אני ומשפחתי טסנו לפה וישנו אצל סבתא שלי שגרה פה. הכל היה מושלם והחלטתי לעשות הליכה כדי לקחת אוויר." עצרתי לשנייה והסתכלתי עליו, הוא לא היה נראה משועמם או כאילו מכריח את עצמו. נראלי שבאמת סיקרנתי אותו או שהוא באמת רוצה להקשיב לי? זה הגיוני? זה אפשרי?

נשמתי עמוק והמשכתי "באמצע ההליכה קלטתי שיש גבר שעוקב אחריי ניסיתי לרוץ אבל הוא היה מהיר יותר בהרבה ו..הו..הוא חטף אותי. הייתי אצלו יומיים קשורה על כיסא בלי לקום, בלי לשתות, ובלי לאכול הוא רק היה בא כ..כדי." לא הצלחתי להשלים את המשפט ודמעות מילאו את עיניי וכמה בודדות נפלו, הוא הושיט את ידו וניגב את דמעותיי.

"הוא א... אנס אותי." פה כבר איבדתי שליטה על הדמעות והן יצאו בזרמים, הוא משך אותי לחיבוק חם וליטף את פניי ושיערי. אם כמה שקשה לי להודות בזה המגע שלו הרגיע אותי ונתן לי הרגשה שאני בטוחה וששום דבר בחיים לא יפגע בי כל עוד אני בזרועותיו.

"קראו לו מתאו, נכון? בגלל זה קשה לך להיות קרובה אליי או אפילו לקרוא לי בשם, אני לא בטוח שאי פעם שמעתי אותך קוראת לי בשמי ואם כן זה היה פעמים בודדות מאוד. אני מצטער, לא מגיע לך לעבור את כל החרא הזה." הוא אמר ואני רק התכרבלתי בחיבוקו.

-------------------------                                                                                                                                                              

את כל השעתיים הראשונות העברנו שם, הוא סיפר לי על עצמו ואני הוספתי טיפה דברים עליי.

עכשיו אני בבית מותשת ועייפה ושמחה בעיקר.
הוא חיבק אותי! ראיה תעיפי את המחשבה הזאת מהראש שלך, הוא סתם משחק לך ברגשות כמו כולם. לא למדת כבר? מתי תפסיקי להיות כל כך נאיבית ותמימה?? מתי?!!

אני לא יכולה לסמוך עליו, אני לא יכולה לתת לו להתקרב אליי. הוא.. הוא ינפץ אותי! הוא ישבור אותי לרסיסים כמו כולם והפעם אני לא חושבת שאני אצליח לאחות את השברים.

הוצאתי את הטלפון וחייגתי לסופי, חברה שלי שגרה כאן ובשתי מילים חולת מסיבות. אם אני רוצה להעביר את הזמן היא ההימור הבטוח מה שנקרא, איתה אין סיכוי שיהיה משעמם.