~נ.מ. מתאו~
היא כל כך יפה שזה כואב. כואב להבין שאני בחיים לא אוכל להיות איתה. כי היא בצד השני של פסיי הרכבת, אנחנו מגיעים מעולמות כל כך שונים. אני שטן והיא מלאך.
אני מקווה שהיא אף פעם לא תצטרך לראות את השטן שבי אני מחביא אותו כמה שאני יכול ממנה.
היא נרדמה בספה אחרי שהחזיקה את עצמה סרט שלם, היא נראית כל כך שלווה. לראות אותה ככה משכיח ממני את כל הבעיות, והצרות.
הרמתי אותה בעדינות והנחתי אותה במיטתה החדשה. כיסיתי אותה בשמיכה ויצאתי מהחדרה אל משרדי שנמצא בדלת השישית, הוא נראה מבחוץ כמו חדר כביסה להסוואה כמובן.
נכנסתי למשרדי השחור. שולחן גדול בצורת 'ר' ועליו מחשב ומסמכים, מגירות בצידיי השולחן. וממול השולחן יש ארון מלא בוויסקי ואלכוהול. מאחורי שולחן יש 2 חלונות שמתפרסים מהתקרה עד לרצפה.
התיישבתי בכיסאי והתחלתי לעבוד.
סיימתי כעבור 4 שעות. אם במקרה שאלתם למה יש לי משרד למרות שאני רק נער, אז מבחינת ראשי המאפיה ברגע שאתה הורג את הבן אדם הראשון שלך אתה כבר בתוך בתוך המאפיה.
לפחות ככה זה כשאתה עומד להיות הקאפו הבא. אם רק הייתי יכול לשנות את חיי ולגדול במשפחה נורמלית הכל היה טוב יותר, הכל היה שונה.
לפני שהלכתי לחדרי נכנסתי קודם לחדר של ראיה, עדיין שקטה ושלווה וגורמת לי להרגיש את אותם דברים ממקודם.
יצאתי מחדרה בשקט ונכנסתי לחדרי ומשם למיטה.
~נ.מ. ראיה~
פתחתי את עיניי לבוקר חדש, הסתכלתי סביבי כשראיתי שאני לא במיטה שלי.
בשנייה הפחד התחלף בהקלה כשנזכרתי שאני אצל מתאו.
רגע אחד. איך הגעתי למיטה?
לא נרדמתי בספה?
דפיקה נשמעה על דלתי ולא אחר ממתאו נכנס לחדר. "בוקר טוב לוחמת קטנה," אמר מתאו בחיוך.
"בוקר טוב מיס מאפיה," החזרתי לו גם חיוך
"אני באמת חושב שאת צריכה להמציא לי כינוי חדש, עוד בסוף אנשים יתחילו לצחוק עליי."
"בחלומות שלך, אבל עזוב שנייה את זה.. איך הגעתי לפה? לא נרדמתי בספה," אמרתי ופיהוק של בוקר יצא בסוף המשפט.
"גברת לוחמת, קצת להפעיל את המוח לא יזיק לך." כן יצאתי ממש סתומה עם השאלה הזאת, ברור שהוא הרים אותי לכאן. אוףף. אני מנסה לעשות הכל כדי להעלים את הרגשות שלי ואז הוא עושה את זה! קצת התחשבות. רגע רגשות? ראיה על מה את מדברת?!
ועכשיו נגיד שגם הוא מרגיש אליי את אותו הדבר, למרות שאני בטוחה שלא אבל נגיד... אין סיכוי שבאמת נוכל להפוך את מה שקורה בנינו לאמיתי. לא שאני רוצה.
אני בכלל לא יודעת מה אני מרגישה אליו, וואייי. רגשות זה כל כך מסובךך.
"את רוצה לאכול?" שאל והעיר אותי ממחשבותיי.
YOU ARE READING
love is tough
Romanceברחתי! סוף סוף הצלחתי לברוח מהסיוט הזה שנקרא חיי! אבא מתעלל, אחים שמתעבים את קיומי, אמא מתה, בריונות בבית ספר, סוטים מגעילים. ברחתי מהכל! והכוונה בברחתי זה לסבתא שלי שגרה בקצה השני של העולם. היא הבן אדם הכי אהוב עליי חוץ מאמא כמובן אבל היא למעלה מס...
