love is tough

chapter 21- the past

~ראיה~

אני פוחדת. אני על הספה לבד וכל רעש קטן נשמע כמו הפורצים ממקודם. לקחתי את השמיכה ועטפתי בה את גופי וכך עליתי לחדר, בצעדים מהירים ומפוחדים.

נכנסתי לחדרי וישר קפצתי למיטה מתכסה בשמיכה שלי ומתכרבלת בה, בוכה לתוכה. כל רגע ורגע הדבר היחידי שעובר לי בראש הוא רק: אם מתאו לא היה קופץ עליי? אם הוא לא היה יורה בהם? אם זה לא היה מתאו? רק אם, אם ואם.

אני עוצמת את עיניי לאחר שנרגעתי מהבכי, אך הדבר היחידי שאני מצליחה לראות או לשמוע הוא את הירי ומתאו שקופץ עליי עם המילים,
'ראיה תתכופפי.' החרדה בתוכי מתגברת מרגע לרגע ואני הולכת בצעדים מהוססים לחדרו של מתאו.

הוא אמר לי לבוא אליו, ועכשיו אני לא חושבת שאני מסוגלת לסרב להצעה בלי להתפרק פה.
דפקתי שתי דפיקות על דלתו אך לא נשמע תגובה.
דפקתי שוב מתפללת בתוכי שהוא לא ישן, שמעתי צעדים ותוך רגע הדלת נפתחה ורובה מוצמד למצחי. קפאתי מפחד והבטתי בו בעיניים פעורות. הוא ישר הוריד את האקדח ונשף בהקלה.
הקלה למי? אני זאת שכיוונו אליה אקדח.

"אומיגד ימשוגעע למה כיוונת אליי אקדח?"
"חשבתי שאת, לא משנה..."
התעלמתי מדבריו ונכנסתי לחדרו הענק. "מתאו אפשר להיכנס לחדר?" אמר מתאו וניסה לחקות את קולי. "כן בטח ראיה היקרה והמנומסת בואי כנסי," אמר בעצבים וציניות.

"כן, כן... אתה אמרת לי לבוא אליך מתי שאני לא נרדמת אז תפסיק להתלונן!" מבטו התרכך והוא התיישב לידי. "למה את לא מצליחה לישון?" התחלתי לספר לו כאילו זאת רכילות העשור. "לא הצלחתי להירדם אחרי כל הבומים, אני עוצמת עיניים ואני רואה את כל זה קורה שוב ושוב, אז אמרתי לעצמי בואי נלך למָמֵש את ההצעה של מתאו. הוא גם ככה כל כך רוצה ואוהב להיות בחברתך כי את ראיה! את ראיה בלסאנו!" אמרתי בצחקוקים, לא רציתי לספר לו את מה שהרגשתי ברצינות מוחלטת, זה הביך אותי העובדה שאני מספרת לו על פחדיי. אני לא אוהבת להיות רצינית אז החלטתי לשלב ציניות.

"ממממ.... אני אוהב איך שזה יושב עלייך ויותר מאושר שהסכמת להצעת הנישואין שלי," אמר ברצינות מפחידה. "מה? מה מה? זה היה בצחוק מתאו אתה לא רציני? נכון??" הוא הסתכל על פניי ההמומות והתפרץ בצחוק. גופי נרגע בבת אחת ובאותה שנייה כל הכעס חילחל בגופי. "מטומטם אחד, חשבתי שאתה רציני!"

"זאת אומרת.... בעתיד את תהיי ראיה בלסאנו זה בטוח, פשוט עדיין לא." קפאתי. ושוב, מה מה מה?! "ציניות ראיה, ציניות." וואי איזה מעצבן הוא!!!
"מתאו ציניות זה השם השני שלי והבילבולי שכל שלך ממש לא ציניים," אמרתי כועסת ומיואשת ממנו בו זמנית. "בתור ציניות כשם שני... אני חושב שכדאי לך לעבוד עליה," התגרה בי.

~מתאו~

ציניות, חה!
ברגע שהיא תסיים את הלימודים אנחנו מתחתנים, אני רק מחכה שתהיה בת 18. ובמקרה יום הולדת 18 שלה רק אחרי סיום הלימודים, יומיים אחרי. כך שמתנת יום ההולדת תהיה החתונה שלנו. רעיון טוב, נכון?