love is tough

chapter 30- cry my love (part 3)

בפרקים הקודמים של Love is tough-
חלק 1 התחיל כשלוקאס האח שמאוהב בראיה אמר לה "נסיכות לא בוכות", חזרנו 48 שעות אחורה ובנתיים ראיה ומתאו התערבו וכמובן שהאחד והיחיד מתאו ניצח אז עכשיו ראיה חייבת "להיות דביקית אליי, לקרוא לי בייב, לישון איתי כל יום, ולהתקלח איתי פעמיים בשבוע."
------

"נו קלואי תגידי את זה..." היא הייתה מובכת לחלוטין! אבל אני לא יכולה לסבול את המבטים שלה לעוד רגע אחד.
"ממתי נהיית כזאת?" בלבול עבר על פניי.
"נהייתי מה?" גילגלתי עיניים כשלקח לה הרבה זמן לענות.
"את יודעת.... זונה כזאת," אמרה את שתי המילים האחרונות במהירות ובלחש, אבל לא מספיק כדי שאני לא אשמע.

"את רצינית!? אומיגאד, זונה! זה סה"כ התערבות מטופשת. נתתי לו את המילה שלי אני לא שקרנית מזויינת." הייתי בשוק מהמילה האחרונה שנפלטה לי אבל בכלל מאיך שהיא קראה לי.
"אני יודעת... סליחה, סליחה. אבל פעם לא היית נותנת לאף אחד להתקרב אלייך, כל הבנים רצו אותך אבל אפילו לא ידעת שהם איתך בפאקינג אותה כיתה! זוכרת את לואי?" נענתי את ראשי לשלילה.

"החבר הראשון שלי? מזכיר לך משהו?!" עיניי נפתחו בתהדמה מעורבבת פחד והלם. כל פעם כשהייתי לבד הוא היה מנסה לגעת בי, כל פעם! הוא היה צועק 'תורידי את המכנסיים זונה שלי' ודברים כאלה... נראה לי אתם לא צריכים עוד פירוט. אפשר להגיד שהוא היה בן אדם טראומתי מאוד עבורי.

"קיצר הוא היה מאוהב בך שנים וכשאמרתי לו שהדרך היחידה שתשימי לב אליו, היא שהוא יהיה איתי ויציק לך הוא קפץ על ההזדמנות." חה חה! מאוד הגיוני. עכשיו אני בטוחה שכול השכבה הייתה מאוהבת בי אם זאת שפת האהבה שלהם.

"וכן, כל אחד שיצאתי איתו הייתה מאותה הסיבה! הם היו מאוהבים בך כל כך עד שלא שמו לב למעשים שלהם. ואני הסתומה רציתי רק להתנקם בך, אז אמרתי להם שאם יתעלמו ממך, יציקו לך, יעשו עלייך חרם, את תבואי אליהם על ארבע." דפקתי לה מבט של 'איזה מטומטם ליטרלי יאמין לזה?'
"ברצינות! הם ממש אהבו אותך, אבל לא שמת לב לאף אחד. אז אני הייתי נקודת הדרך האחרונה בשבילם."

חשבתי על דבריה של קלואי. שוב, ושוב, ושוב.
עד שבסוף הבנתי למה הפכתי להיות. אם לומר את האמת התאכזבתי מעצמי. בחורה פחדנית, בכיינית וחלשה. עוד משהו להוסיף לקורות חיים, אה? לפחות ההומור שלי לא התקלקל עם השנים. "תלמידים נוראי...יקרים," אמרה המורה חסרת הטאקט. "כל התיקים בלי יוצא מין הכלל בקדמת הכיתה עם הטלפונים שלכם, אחד שימצא עם טלפון יושעה לשבועיים." הלב שלי עצר לכת וכל מחשבותיי נעצרו. הוצאתי את הטלפון מהר מהתיק והשתקתי אותו במהירות. "היי חיים.... תירגעי זה סתם עשן בלי אש," קלואי אמרה. חיים?! חיים תקראי לאחותך!

"בסדר... כשיעיפו אותך מהבית ספר אני אזכור את המשפט הזה, מבטיחה." חייכתי אליה חיוך מוגזם קמתי מהכיסא שלי כדי להניח את התיק בקדמת הכיתה. ראשונה, כרגיל. תוך חמש דקות כל התיקים הונחו מקדימה, כולם חוץ מאחד. חוץ משל מתאו.