~נ.מ. מתאו~
"באמת אחי? היא תהרוג אותך, לא בטל, שתיהן יהרגו אותך שיגלו ששיקרת," אמרתי ללוקאס. אני לא מבין מה המטרה שלו במתיחה הדפוקה הזאת.
הוא שלח לי הודעה היום בבוקר שהוא רוצה לעבוד על ראיה שהוא יוצא עם הלנה, אני התעלמתי ממנו כרגיל אבל זה לא מה שיעצור אותו.
"זאת בדיוק המטרה," אמר ואני נאנחתי לתוך ידי.
מטומטם לנצח יהיה מטומטם.
"מה... יש בחורה חדשה? לא ראיתי אותך בבית כבר ימים." החלפתי נושא במהירות.
"סתם הלכתי קצת להלנה, לפרוק מתחים או איך שלא תקרא לזה," אמר המטומטם, וכמובן שהחזיר את הנושא.
צחקנו שנינו וחזרנו לחדר של "המלכה" כדי לקרוא לה לארוחת בוקר. כשאני חושב על זה שוב "המלכה" זה יותר מידי טוב בשבילה.
היא עצלנית והפעם בלי מרכאות.
נכנסנו לחדרה של העצלנית, הישנונית. שאם היום היא לא תרדם, שתצפה לכדור שינה בתוך המים שלה. אני לא צוחק, אין סיכוי שאני נותן לה להיות ערה כל לילה מחדש.
היא הייתה צריכה להעיר אותי.
למה שתתבייש ממני? אני גם ככה הייתי ער כמעט כל הלילה.
"נו ראי--- את מאורגנת? את? כמה דקות? את חולה?" התקרבתי אליה ושמתי את ידי על מצחה לבדוק עם יש לה חום.
"אני בסדר אידיוט," אמרה והעיפה לי את היד.
בדרך כלל הייתי צוחק אבל הייתי המום מידי.
"תפסיק להסתכל עליי כאילו אני חייזר מהחלל החיצון, הכל בסדר איתי." אמרה.
לא יודע למה, אבל השוק עדיין לא חלף, אני לא אמור להיות כל כך מופתע. "הלווו כדור הארץ למתאו, אני צריכה להגיע לבית ספר, אל תכין לאכול אני אוכל כבר שם," אמרה והעירה אותי ממחשבותיי.
"למה? קרה משהו? מישהו אמר לך משהו על המשקל שלך? את יודעת שאת יפהפייה נכון?" היא הסמיקה לרגע והתעשתה על עצמה.
"לא נראה לך. אני רוצה פשוט להגיע לבית ספר, למה מכל דבר אתה עושה עניין כל כך גדול, ומה זה קשור ללאכול בבית ספר?" נאנחה ראיה בחוסר כוח אליי..
"סליחה באמת שאני לא רגיל לראות אותך מסרבת לפנקייקים שלי."
"מתאו אני מודה שהפנקייקים שלך מאוד טעימים אבל היום אני ממהרת לבית ספר. אז תזיז את התחת הענק שלך ותקפיץ אותי כבר לבית ספר," צעקה עליי את המשפט האחרון.
"אוקיי אוקיי לא צריך לצעוק."
נכנסנו לאוטו אני לפחות , ראיה עוד שנייה קפצה לאוטו דרך החלון, זהו היא השתגע סופית. "למה את כל כך ממהרת?"
"אולי בגלל האח הסתום שלך? אני ממש פגועה מהלנה, שאלתי אותה עליו והיא לא אמרה לי כלום! איך היא לא סיפרה לי שהיא יצאה איתו? ועוד פעמיים?" שאלה פגועה, רציתי לרצוח את לוקאס עכשיו.
"ראיה, אני אספר לך משהו אבל אני צריך שתבטיחי לי שלא תרצחי אף אחד, אוקיי? אף אחד!" חזרתי על עצמי כדי להעביר את המצב. היא הנהנה והתחלתי לספר לה.
YOU ARE READING
love is tough
Romanceברחתי! סוף סוף הצלחתי לברוח מהסיוט הזה שנקרא חיי! אבא מתעלל, אחים שמתעבים את קיומי, אמא מתה, בריונות בבית ספר, סוטים מגעילים. ברחתי מהכל! והכוונה בברחתי זה לסבתא שלי שגרה בקצה השני של העולם. היא הבן אדם הכי אהוב עליי חוץ מאמא כמובן אבל היא למעלה מס...
