~נ.מ מתאו~
אני שברתי אותה, למה הייתי חייב לספר לה על זה? למה לא יכולתי לשמור את זה לעצמי? היא עברה מספיק בחיים, היא לא הייתה צריכה גם את זה. שיט. פגעתי בה.
מה אני אעשה עכשיו? היא ביקשה את האמת, לא רציתי להגיד לה אבל גם לא רציתי לשקר לה.
לא ציפיתי שהיא תגיב ככה.
אני חושב שהיא ביססה את כל ההתעללות על זה שהיא דומה לאימה, ובגלל זה אבא שלה התעלל בה. מגעגוע לאמא שלה. אבל עכשיו אין לזה באמת סיבה.
או לפחות היא לא יודעת את הסיבה, היא בטוחה שהוא התעלל בה כי נהנה מזה, אבל חייבת להיות סיבה, חייב! ועל איך שפגע בה אני הולך לחתוך לו כל חלק בגוף שהיה קשור למה שעברה.
אבל לפני אני חייב לגלות את הסיבה שהרביץ לה, לא בשבילי אלא בשביל ראיה. היא חושבת שהיא אשמה, היא לא תפסיק לחשוב את זה עד שתבין שזאת בעיה בראש שלו.
עכשיו אני שוכב במיטה ליד ראיה, השעה 6:50 בבוקר. התעוררתי ב5 מתוך הרגל, אבל לא רציתי לעזוב את ראיה. אני רוצה שכשהיא תפתח עיניים היא תראה אותי, ותבין שאני בחיים לא אעזוב אותה.
לפחות לא מרצון, או ברירה.
אני מרגיש שכל שנייה שעוברת האמון של ראיה באנשים קטֵן עד שבכלל אינו נראה. כמו מחק, אנחנו משתמשים בו שוב ושוב אבל בסוף הוא נעלם ואי אפשר להחזיר אותו מחדש.
אני אדאג שהמחק של ראיה לעולם לא יגמר.
"אני מבטיח לך ראיה," לחשתי מעל ראשה, וירדתי למטה להכין לה ארוחת בוקר.
הוצאתי שני ביצים מהמקרר, גבינות. הכנסתי לחם למצנם, חתכתי ירקות והכנתי את החביתה.
סידרתי הכל בשולחן ולבסוף הכנתי לנו שוקו.
עברה דקה והיא כבר הייתה כאן, יופי לא רציתי שהיא תאכל אוכל קר.
"בוקר טוב." אמרתי.
"בוקר טוב גם לך, אדון מיס מאפיה שיודע לבשל." צחקתי מהכינוי המוזר שנתנה לי
"או שאני מיס או שאני אדון את צריכה לבחור אחד," אמרתי בגיחוכים.
"אוקיי מיס מאפיה." טעות חיי לא הייתי צריך בכלל לתת לה את האפשרות לבחור. אבל אני דווקא אוהב את הכינוי.
היא התיישבה ואני לידה והתחלנו לאכול.
---------------------
הגענו לבית ספר, כי גברת ראיה התעקשה במילים האלו בדיוק. 'מיס מאפיה, אתה לא יכול להפיל עליי פצצה כזאת ולצפות שאני פשוט אשאר בבית ואבכה. יאללה זזים לבית ספר או שאני לא אעזור לך להחזיר את אמא שלי.'
לא באמת הייתי חייב את שיתוף הפעולה שלה, אבל היא הייתה שבירה עכשיו ורציתי לתת לה להרגיש עם טיפה שליטה. שהיא יכולה באמת לבחור עם לעזור למאפיה או לא.
~נ.מ ראיה~
החוצפן הזה אשכרה חשב להשאיר אותי בית. מי הוא חושב שהוא? ומה בדיוק הוא רצה שנעשה בבית, נשחק גולות?
YOU ARE READING
love is tough
Romanceברחתי! סוף סוף הצלחתי לברוח מהסיוט הזה שנקרא חיי! אבא מתעלל, אחים שמתעבים את קיומי, אמא מתה, בריונות בבית ספר, סוטים מגעילים. ברחתי מהכל! והכוונה בברחתי זה לסבתא שלי שגרה בקצה השני של העולם. היא הבן אדם הכי אהוב עליי חוץ מאמא כמובן אבל היא למעלה מס...
