love is tough

chapter 25- the dance

~נ.מ מתאו~

אני מסתכל עליה צופה בתוכנית שלה ומתמלא מחשבות על החלום שחלמה. בואו נגיד שלא הייתי מתנגד לקרוא לה בייבי עשרים וארבע שבע, אולי יום אחד זה יהפוך למציאו-- צלצול מחריש אוזניים קטע את מחשבותיי.

"ראיה! מה זה לעזאזל הצלצול הזה?" הצלצול היה רועש וחזק ובטלפון היה כתוב 'הזין ביקש שאני אתארגן' "אה.. זה? רצית שאני אתארגן לא?" שאלה בתמימות. "חכי חכי," אמרתי לה במבט זומם. "למה מה תעשה? לא תכין לי יותר אוכל טעים?" אמרה בצחוק פורץ

"את לא תשרדי יום אחד בלעדיו," אמרתי בחריקת שיניים. היא הסתכלה עליי המומה וענתה, "בוא התערבות." קל, היא לא תחזיק יום. "יומיים," זרקתי מספר. "שבוע," אמרה וכבר ידעתי שהיא לא תחזיק את החמש דקות הראשונות. "סגרנו," אמרתי ונישקתי את פיה. "מה אתה עושה?" שאלה המומה. "סוגר את העסקה." היא קמה מהמיטה וקמתי גם אני.

"טוב טוב, אתה והשטויות שלך אני צריכה להתארגן." הצצתי בשעון והבטתי בה מבולבל. "יש לך שעה, פאקינג שעה!" היא הסתכלה עליי בשוק. "מתאו זה כלום!! אני אספיק בקושי שיער ואיפור," אמרה כועסת. "למה שתתאפרי? את פאקינג מלאך! אני לא מסכים לך לשים איפור על הפנים היפות שלך, שלא תהרסי אותן בטעות."

~נ.מ ראיה~

מה? מה הוא פאקינג אמר הרגע?? הסמקתי ברמות ובמהירות השפלתי את ראשי לרצפה שלא יראה. הוא הכניס את אגודלו מתחת לסנטר שלי והרים אותה, "בחיים אל תורידי את הראש ממני." הרגשתי את לחיי נצבעות באדום חזק ובשנייה אחת התעשתי על עצמי התרחקתי צעד אחורה כדי להתנתק מאחיזתו של מתאו והסתכלתי לתוך עיניו בחוצפנות, "למה מי אמר שהשפלתי בכלל מבט? איך אתה כל כך בטוח שלא הסתכלתי על לכל שהפריע לי בנעל, אה?" הוא גיחך והתקרב צעד אחד שסגר את כל המרחק בנינו. "אה יש לך לכלוך? בואי אני אנקה לך אותו." מה? הוא ירד על הברכיים והחזיק את רגלי, הוא סובב אותה קצת וחיפש לכלוך. "אני לא רואה שום לכלוך ראיה, אולי כדאי שניקח אותך לרופא עיניים לא?" אמר בדאגה מזויפת. "בסדר מרוצה? הורדתי את הראש בגללך! למה מכל דבר חייב לעשות כזה סיפור?" הוא הביט לי בתוך העיניים ולחש, "כי יש אנשים שווה לעשות בשבילם סיפור שלם." 

דחפתי אותו והלכתי לארון הענק שנמצא בחדרי. " מתאו איפה שמת את השמלה," שאלתי מנסה להוריד את האדמימות מלחיי. "אני בא להראות לך," אמר ונכנס לארון. הוא עמד מאחוריי והושיט את ידו לקחת את השמלה שהייתה מימיני "תודה," אמרתי כשהביא לי אותה. "טוב אני מחכה לך למטה." מתאו יצא מהחדר והשאיר אותי לבדי.

שמתי את השמלה היפה במהירות והתבוננתי במראה, מרגישה יותר בטוחה בעצמי כאילו אני יפה. אולי משהו קרה לי בחושים האחרונים, אולי זה בגלל שהתרחקתי מג'ון ואולי זה בגלל מתאו. כל כך הרבה אולי אבל אני סוף סוף מרגישה ביטחון עם עצמי אז מה זה משנה, לא?