love is tough

chapter 30- dont ever cry (part 1)

בגלל שעבר הרבה זמן אני אזכיר לכם מה קרה בפרקים הקודמים בקצרה.
מתאו עם ראיה אבל אח שלו לוקאס גם מאוהב בה.

זה קצת אבל זה מסכם הכל, לא?
-------------------------------------------------------------

"את הנסיכה שלי ונסיכות לא בוכות," אמר לוקאס כשליטף את פניי וניגב את דמעותיי.

קצת בילבלתי אתכם נכון? אז בואו אני אסביר לכם בדיוק מה קרה בזמן שנעלמתם אבל קודם כל נצטרך לחזור 48 שעות אחורה.

~לפני 48 שעות~

"דיי מתאו אתמול הערת אותי, מגיע לי על זה להישאר בבית. אין סיכוי שאני הולכת לבית ספר," אמרתי ושילבתי את זרועותיי על חזי בכעס. "את הולכת! מי שואל אותך בכלל?!" כבר חצי שעה שאנחנו רבים על זה ואני עוד שנייה מחטיפה לו בעיטה בביצים.

"מי שאל אותך!"
"ראיה אם את לא מתארגנת עכשיו לבית ספר אני נשבע לך שאת תתחרטי על זה!" אמר באיום. הוא מאיים לי בדיוק את הפלח הימני בתחת. "כן בטח... אין לך שום דבר לאיים עליי איתו." הוא הביט בי בהתנשאות.

"בטוחה?" הנהנתי בקצת חשש. הוא התחיל לספור את האצבעות שלו ולמנות דברים שאני אוהבת, "אוקיי דבר ראשון בקלות אני יכול להחזיר את הנשף כי כל כך נהנית שם, להעיף את המיטות בחדרים זה אפילו לא טרחה עבורי, לנתק את כל הערוצים והתוכניות חוץ מהחדשות זה הכי קל ולבסו----" הוצאתי אוויר בכעס וקטעתי אותו.

"יואוו איזה מעצבן הנה רואה אני הולכת להתלבש! מי הוא חושב שהוא? אבא שלי?!" לחשתי את שני המשפטים האחרונים. הוא גיחך והעשן עלה לי לראש. הסתובבתי בזעם ונכנסתי לחדרי כדי להענות לבקשתו של האדון הנחמד והפלצן "מיס מאפיה" שם כל כך מכובד לאדון כמוהו! 

התכוונתי להיכנס לתוך חדר הארונות הענק אך צלצול טלפון קטע את מחשבותיי, הסתובבתי במהירות ולקחתי את הטלפון מהשידה. על הטלפון היה כתוב 'מישהי שאני חייבת לה את חיי' קיצי מידיי? איי נואו* עניתי לסבתי ושמתי על רמקול "הלו?" נשמע קולה מהטלפון. "היי סבתא," עניתי בחיוך. "הרבה זמן שלא באת לבקר את הסבתא הזקנה שלך," התחילה להתבכיין וצחקוק ברח משפתיי.

"את לא זקנה ואם את בבית אני אשמח לבוא אלייך אחרי בית ספר?"
"אחרי בית ספר?" ענתה בפליאה. "כן..." אמרתי מבולבלת. "הייתי בטוחה שפרשת מבית ספר כשלא היה מי שיעיר אותך, את ישנה כמו דוב!" שמעתי גיחוך מימיני וסיבבתי את מבטי למתאו שעמד עם ידיים משולבות ונשען על פתח הדלת.

"סבתא!" עניתי מובכת. "אני ממש לא ישנה כמו דוב..." מתאו התפרץ בצחוק. התקרבתי אליו ודחפתי אותו מחוץ לחדר ולבסוף טרקתי על פניו את הדלת.

"בסדר סבתא... אני חייבת לזוז להתארגן לבית ספר," ניסיתי לסיים את השיחה. "מה כזה מוקדם?" מוקדם? זה עוד אחרי הריבים שלי ושל מתאו שלוקחים יותר משעה. "תאמיני לי שזה המאוחר שלי," צחקקתי טיפה. "טוב מאמי, אני לא אפריע לך." ניתקתי את השיחה ורצתי למתאו כועסת.