love is tough

chapter 24- Matteo

נ.מ ראיה.

נשימותיי מואצות וכל גופי נחרד מהחלום שחלמתי. למה מתאו היה כזה דביקי? הוא יהיה ככה גם במציאות? הרגשתי ליטופים על גבי והצטמררתי.

"בייב מה קרה?" בייב??? זה כמו הסיוט שלי הכל חוזר על עצמו. "אל תקרא לי ככה!" אמרתי כועסת ועצבנית. "למה?" שאל

"ראיה... מה קרה?" שאל שוב מתאו עם דאגה אמיתית על פניו.
"פשוט... אני לא רוצה את זה. אני מתחרטת על אתמול, סליחה." הוא הסתכל עליי עם מבט מבין על פניו. "ראיי אני מבין שאת פוחדת אבל נעבור את זה שלב שלב ביחד, לא צריך למהר." אני מוכנה לנסות... בשבילך. "אוקיי בוא ננסה." חיוך עלה על פניי. "ראיה על מה חלמת?" איך הוא ידע שזה קשור לחלום שלי?? "אמ..." התחלתי לדבר בביישנות.

"חלמתי שאחרי שעשינו את זה... נהיית ממש דביק ובכל ליטרלי הזדמנות קראת לי בייבי והכרת לי את חברים שלך. אבל זה היה לי יותר מידיי," אמרתי לבסוף. הוא הנהן וניסה להסתיר את החיוך הקטן שעלה על שפתיו. "קודם כל... לפני שאנחנו מנסים כל השלבים, את מסכימה להיות החברה שלי?" איך אני אמורה לסרב לו?? איךךך!! "אני מוכנה אבל כניסיון." הוא הנהן בהסכמה ואני חייכתי.

הוא חיבק אותי יצא מהמיטה. ערום. נכנס לארון זרק לי חולצה לבנה גדולה ומכנס טרנינג אפור.
הוא לבש גם טרנינג אפור אך בלי חולצה.

"תתארגני, תנוחי, מה שבא לך. אני אקרא לך כשהארוחת בוקר מוכנה," אמר בחיוך לפני שיצא מהחדר.

קמתי מהר נכנסתי לשירותים שלו וציחצחתי שיניים, חזרתי לחדר רעננה ונשכבתי במיטה מדליקה טלוויזיה. התחלתי לדפדף בערוצים, כלום פאקינג כלום מעניין.

"הייייי זה...זההה," צעקתי בהתרגשות ולחצתי על הסדרה בנטפליקס 'ברוקלין 99' אני מכורה לסדרה הזאת . הפעלתי את הפרק הראשון ונתקפתי נוסטלגיה, הפרקים האלו הם הדבר היחיד שהיה מעודד אותי בתקופות שחייתי עם "אבי" זה עדיין מוזר לי איך אני אמורה לקרוא לו?

כן קוראים לו ג'ון אבל זה שם יפה לא? קשה לי להרוס אותו עליו. העולם יתמודד כמו שאני התמודדתי איתו!

בדיוק אחרי שהשיר פתיחה נגמר מתאו קרא לי לבוא לאכול.

אוףףףף לא הספקתי לראות כלום! הוא חייב לי פיצוי גדול על זה. ירדתי למטה והתיישבתי בכיסא שליד האי. "מה הכנת השף מתאו?" שאלתי בצחקוקים קטנים. הוא חייך והתחיל להציג את המנות. רגע מנות??

"סלט בורגול וחמוציות, חביתות, פנקייקים וגרנולה שאני הכנתי." וואו. כל זה?? "מה את המומה כל כך, תתחילי לאכול!" פקד והתחלתי לאכול.

"איך?" שאל אחרי ששנינו סיימנו את הצלחות שלנו. "כבר אמרתי שצריך לשלוח אותך למאסטר שף?" הוא צחק והצטרפתי לצחוקו. "אביך התקשר אליי היום ואמר שהנשף הוקדם להיום בערב במקום לשבוע הבא, את בסדר עם זה?" שאל באכפתיות. כן זה מתאו שלי, לא מתאו הסנובי והדביק שחלמתי עליו. "כן" אמרתי בהחלטיות ובלחש.