love is tough

chapter 32- she's mine

~מתאו~
למה היא לא עונה?
אולי הם מצאו אותה כבר?
הפעלתי את האפליקציה של המיקום שהתקנתי בטלפון שלה לא לפניי הרבה זמן, היא באוטובוס.

התקשרתי במהירות ללוקאס, בצלצול השלישי ענה
"מה אחי?"
"ראיה. עכשיו. אוטובוס!" עניתי מהר ובלחץ
"אוקיי," ענה וכל הטון הרגוע שהיה בתחילת השיחה נעלם.

נסעתי כמו משוגע עד שמצאתי את הקו שהיא תמיד עולה עליו '18' הוא עצר בתחנה.
הדלתות סגורות ואף אחד לא מחכה בחוץ, למה הוא לא נוסע?! אני מנסה להתחמק מהתשובה שמהבהבת לי בראש מחנה את האוטו ורץ לאוטובוס. ברגע שידיי נוגעת בדלתות אני נדחף הצידה בכוח.

"מצטער אחי,תן לי לעשות את זה," אומר לוקאס ורץ לתוך האוטובוס. מה יש שלו?! אני משתגע ומתחיל ללכת הלוך ושוב, נלחם בעצמי לא לעלות על האוטובוס. תזכור, הוא אח שלך. אתה סומך עליו ואתה יודע שהוא ישמור עלייה גם אם זה לא מהסיבה שאתה רוצה שתהיה.
אני מחכה מחוץ לדלת עם סיגרייה בפי, כל דבר עכשיו שיוריד לי את הלחץ מתקבל בברכה. אני רואה דמות עם שיער ארוך ליד לוקאס ויודע שזאת ראיה! היא רצה אליי ואני מחבק אותה חזק. יוצא לה שיעול קטן ואני ישר מעיף את הסיגרייה ומסניף את ריחה, הדבר היחיד שבאמת יכול להרגיע אותי.

הוא מסתכל עליי בקנאה, אבל הוא יודע שאני לא אוותר עליה. וויתרתי לו על כל דבר בחיים והוא יודע את זה אבל איך אוכל עליה?
ישבנו שלושתנו בספסל ראיה צמודה אלי וראשה מונח על החזה שלי, אני מלטף את שיערה הנעים ומגבש תוכנית.

שלב א. להבין מי הם האנשים האלה ולמי הם שייכים
שלב ב. לפוצץ להם אחד אחד ת'צורה
שלב ג. למצוא תבוס ולענות אותו במרתף העינויים
שלב ד. להבין מה הם רוצים מראיה?!

"אמרת שהם רוצים להרוג אותי.. למה?" שאלה, קולה מפוחד וחושש הלב שלי נשבר מלשמוע אותה ככה.
"אנחנו בנתיים יכולים רק לשאר את הסיבות. אבל, יותר חשוב שתחזרי לגור בבית שלי עכשיו, רק שם אוכל לשמור עלייך."
"לא."
"למה לא?! את לא מבינה שאני רק רוצה להגן עלייך?"
"כי אתה תיכלא אותי שם, אני לא רוצה את זה. אני מעדיפה לבלות את הימים האחרונים שלי בלחיות את החיים."
היא חושבת שהיא עומדת למות? "סטופידו!" הכאתי את ידי בעדינות על מצחה.

עינייה היפהפיות הביטו בי, לא מבינות. "את לא מתה, לא היום, לא מחר, וגם לא בעוד 5 שנים ראיה. למה את חושבת שאני אתן למישהו להרוג אותך?! את שוכחת מי אני, מי המשפחה שלי ואני לא מאשים אותך אני משתדל לא להראות לך את הצד הזה בי. אבל את צריכה להבין שאני לא אתן לאף אחד, אבל לאף אחד לגעת בשיערה מראשך." היא חיבקה אותי מהצד ולחשה כל כך חלש שכמעט לא שמעתי, "אני אוהבת אותך."
"אני גם אוהב אותך," לחשתי כמוהה עם חיוך.
לוקאס כל הזמן הזה היה עסוק בטלפון, הוא שקט. יותר מידי.

"לוק, אחי." הוא הסתכל עליי ישר. הרמתי את שתיי גבותיי כשהסתכלתי על הטלפון שלו, מסמן לו להגיד לי מה הוא עושה או עם מי הוא מדבר.
הוא צחק בלחץ "סתם עבודה," אמר. ואוו זאת בחורה, בחיים לא ראיתי אותו ככה. "אתה רוצה ללכת לעבודה הזאת?" שאלתי בפיתוי. הוא הרים את עיניו אליי עם חיוך זומם. הוא הלך ואני וראיה נכנסנו למכונית שלי.