love is tough

chapter 11- seriously!?

"בייב זה בית שלנו, או יותר נכון הבית העתידי שלך." אמר מתאו בקול פלרטטני

"חה חה חה. אולי תהיה לשם שינוי רציני, זה חשוב!" אמרתי לו. "ותפסיק לקרוא לי בייבי, לא דיברנו על זה כבר!?" התעצבנתי עליו, איך אפשר להיות כל כך חסר טאקט ברגע כזה? איףףף בנים..

"סליחה סליחה," אמר במהירות.
"אתם באים?" שאל לוקאס שמביט בנו מהצד בשעמום. "אולי אם תגיד לאח המטומטם שלך להפעיל את המוח יכולנו להיות כבר בתוך הבית, לא?"

-------------------------
"תקריאי שוב את המכתב ראיה," אמר מתאו בעייפות. 3 שעות אנחנו כאן וכלום! אני כבר לא בטוחה שזה אבא שלי.

החזקתי את המכתב בידיי שוב והתחלתי לקרוא. "סבתך אצלי, את רוצה אותה? תחכי להוראות ואולי תזכי לראות אותה שוב בחיים." למה? למה זה חייב לקרות דווקא לי?

כאילו מה רציתי כבר, חיים רגילים? שקטים? משעממים? צלצול של הודעה נשמע מכיסי והתעוררתי ממחשבותיי. הוצאתי את הטלפון שלי והייתי מוכנה לנורא מכל.

הייתי מוכנה שיגיד לי שאני צריכה להרוג מישהו או משהו כזה אבל לא, קיבלתי הודעה מהלנה! באלי לרצוח את העיתוי הגרוע שלה לשלוח לי הודעה. איך בכלל יש לה את המספר שלי? למה אני בכלל עצבנית עליה? היא הייתה כל כל טובה ונחמדה אליי, אני בטוחה שהמצב גורם לי להגיב ככה.

כן זה הסיטואציה, אין סיכוי שאני אהיה כל כך מגעילה למישהי כמוה.
היא שלחה לי:
'היי ראיה, מקווה שהכל בסדר פשוט הלכת באמצע הבית ספר והבנים אחרייך כמו תמיד... קיצר מה איתך? את בסדר?'

וואו זה היה ממש מגעיל וגם מאיר בו זמנית. הם באמת איתי כל הזמן. היא צודקת, אני לוקחת להם את כל החיים בשביל שיהיו איתי. אני צריכה להתרחק מהם. משניהם! אבל זה לא הזמן, עכשיו צריך להציל את סבתוש.

"מי זה?" שאל לוקאס.
"הלנה היא שאלה מה איתי...."

-------------‐-------

מצאנו תוכנית, כעבור 4 שעות, כן הרבה מאוד זמן.
אז מקשיבים? התוכנית היא כזאת.
אני אפעל לפי ההוראות שיתנו לי באותו זמן. צ'ייס גאון המחשבים שלנו. הוא החבר הכי טוב של מתאו, לפחות לפי מה שהבנתי ממילים בלתי ברורות.

אחרי שהוא יאתר את מיקום הטלפון, הפאקינג חיילים של מתאו יגיעו לשם ויוציאו את סבתא שלי משם. אני מפחדת עליה, אם יקרה לה משהו? או אפילו ירימו עליה את היד? או.... יענו אותה?

סילקתי את כל המחשבות האלו מהראש והתמקדתי בדבר החשוב ביותר להציל את סבתא. אני חייבת לה היא הצילה אותי ועכשיו אני אותה.

עוד פעם צלצול של הודעה מילאה את החדר, הוצאתי את הטלפון מכיסי. וכן זה היה לא אחר מאשר החוטף. "זה הוא," צרחתי.

"מה הוא כתב?" נכנסתי להודעה והתחלתי להקריא להם.
"היי ל..לילי, מירה אצלי ואין לי שום בעיה לפגוע בה. את יודעת שאצלי הגיל לא חשוב. אם את רוצה שהיא תחזור חיה.... אני רוצה אותך בבית ושתביאי לי מיליון דולר מהחבר החדש שלך מ..מתאו." הסתכלתי על מתאו המומה. "איך הוא יודע עליך?"