love is tough

chapter 2- past and future

להגיד כן? אין לי כסף לאוטובוס ואני לא יודעת את הדרך חזרה. והוא גם נראה סבבה, אני פשוט אחליף לו את השם ללוקה עד שאני אצליח להגיד את השם שלו בלי להקיא.

"תאמת אני ממש אשמח, שכחתי את התיק בבית והטלפון היה בתוכו." הוא התחיל לצחוק, והצחוק שלו פאקינג ממכר עד לרמה שהייתי צריכה להחזיק את עצמי כדי לא לצחוק בעצמי.

"אל תצחק עליי," אמרתי לו, ונתנתי לו מכה קטנה בזרוע מה שגרם לו עוד יותר לצחוק.
עשיתי פרצוף כועס והוא ניסה להרגיע את עצמו מהצחוק "טוב..טוב הינה רואה הפסקתי." והוא התפרץ שוב בצחוק מדבק והפעם כבר לא יכולתי להחזיק מעמד והצטרפתי אליו.

"שנייה הרכב שלי יגיע," אמר ושלח הודעה למישהו, הרמתי את המבט וראיתי מכונית פרארי אפרטה. מכונית שחורה נמוכה עם גג פאקינג פתוח .וואו.

היא כל הזמן הזה הייתה פה? הבטתי בה מבולבלת, אין סיכוי שזאת המכונית שלו נכון? אמאאא "למה המבט הזה?" שאל מנסה לפענח את מבטי המבולבל "היא כל הזמן הזה הייתה פה? לא ראיתי אותה אני נהייתי עיוורת." התחלתי להילחץ ולדאוג.

הוא פרץ בצחוק והמבט המבולבל שלי הופנה אליו "למה אתה צוחק?" שאלתי. "בייב את מצחיקה אותי. ולא, היה איש במכונית שהניח את המכונית כאן והלך." אהה איזה סתומה יצאתי, רגע.. הוא קרא לי בייב? חתיכת... "אל תקרא לי בייב אני לא זונה שלך או משהו כזה ואני מכירה אותך בקושי יום אז תרגיע." נשפתי בעצבים.

היה לו מבט זועם על הפנים, הוא התקרב אליי בצעדים מפחידים ואז עצר את עצמו, ראיתי שזה היה קשה לו. ואז הוא חייך? אנחת הקלה יצא מפי, פחדתי שהוא ירביץ לי או משהו כזה, אחרי הכל אני יודעת איך זה מרגיש שמכים אותך...

"את מתכוונת להיכנס לאוטו היום?" קרא לי ומבלי ששמתי לב הוא כבר היה באוטו ואני עדיין עמדתי מוצפת מחשבות. "כן שנייה ילחצי." צחקקתי ונכנסתי לתוך הרכב המפואר.

"אז אתה עשיר, אה? שמעתי שכל העשירים שחצנים ועכשיו אני בטוחה שזה נכון." התחלתי להתגלגל מצחוק והוא הסתכל עליי וחייך חיוך צדדי.

"אז לאן לנסוע? כתובת? את מכוונת? תני לי משהו, את יודעת." אחרי שעה של חפירות נכנעתי ונתתי לו את הכתובת שלי, טעות חיי אם הוא יחטוף אותי? הוא יודע את הכתובת שלי. יותר נכון הוא תכף ידע כי שקעתי במחשבות ואני עדיין בהם.

"רחוב ניו ג'רי 22 מרוצה?"
"מאוד."

כעבור נסיעה של 20 דקות בגלל הפקקים הגענו לבית שלי. "טנקיו אל תשמור על עצמך ותלך לאיבוד, ביי."
הוא גיחך. יצאתי מהאוטו סגרתי את הדלת והוא פתח את החלון "בכיף, תשמרי על עצמך ואל תלכי לאיבוד או שאת רוצה שאני יחפש אותך? אה??" ענה בהתגרות לתגובתי.

"אמממ לא." עניתי בוודאות גם אם זה בצחוק.
"אה ומשהו אחרון." עצרתי אותו כשעמד לסגור את החלון "אני מצטערת אבל בבקשה תתרחק ממני. אני באמת מודה לך על הטרמפ מכל ליבי ואתה בן אדם מופלא. אבל, אני לא מסוגלת, בבקשה תתפוס ממני מרחק." אמרתי ודמעה נפלה מעיניי, ישר ניגבתי אותה.