love is tough

chapter 26- lies

~מתאו~

נראה לי הפחדתי אותה טיפה כשדיברתי עם קלואי, אבל זה הפתיע אותי מאוד. זה לא קרוב בכלל לצד המפחיד והמאיים שלי, אבל אם אני אצטרך להסתיר אותו ממנה אני אסתיר. בשבילה אני אפיל כוכבים מהשמיים. "בואי נלך לאביך?" שאלתי את ראיה. "כן.. כן," אמרה חוששת. השאלה היחידה שלי היא ממה היא חוששת, מהאירוע הזה או ממני. אני ממש מקווה שזאת האופציה הראשונה.

התחלנו להתהלך באולם ואני חיפשתי במבטי את אגוסטין. אני מקווה שהוא יצליח להרגיע את כל הלחץ והחרדה של ראיה. החזקתי את ידה והרגשתי אותה רועדת. תפסתי בפניה וסובבתי אותם אליי, "מה קרה?" היא ניסתה להשתחרר מהאחיזה שלי אבל לא נתתי לה, אני לא אשחרר אותה אף פעם. היא לא זזה אך רעדה כולה, התקרבתי אליה עוד ועוד עם ראשי ונישקתי בעדינות את שפתייה הרכות. עינייה נפתחו בתהדמה והיא הסתכלה לצדדים במהירות. שחררתי את ידה ותפסתי עם שני ידיי את פניה. "אני פה, תסתכלי עליי לא עליהם. הם סתם אנשים שעוזרים להוסיף לסיפור שלך, אבל את ראיה, את! את הכוכבת הראשית פה ואת לא תתני לאף אחד מהם להשפיע עלייך, שמעת אותי!" היא הנהנה והמבט בעיניה היה של הערכה? לא הצלחתי לפענח אותו.

"אתה יודע מתאו... לא קבענו על מה ההתערבות." גיחחתי "בטח שכן, אמרנו שאם אני מנצח את צריכה להיות דביקית אליי, לקרוא לי בייב, לישון איתי כל יום, ולהתקלח איתי פעמיים בשבוע ואם את מנצחת אותו הדבר רק במיטה שלך." היא הסתכלה עליי כלא מאמינה. "ממש לא אמרנו את זה!" קבעה עצבנית. "אז מה את רוצה המלכה ראיה אני לא משנה את שלי!" קבעתי גם. אם אני זוכה היא תקרא לי בייבי אם היא רוצה ואם היא לא!

~ראיה~

"אוקיי... אז אם אני מנצחת אתה.... אתה לא דביקי אליי, ו...אתה קונה לי גיטרה. אתה יודע מה על זה שאתה כל כך מעצבן אני רוצה גם אולפן הקלטות פרטי," אמרתי בצחוק כמובן, אני לא איזה ילדה מפונקת שמצפה שהוא יעשה את כל זה. אם אני אנצח מספיק לי החלק של הדביקי.

"אני רק מחכה להתקלח איתך," אמר בממזריות. אויי שיט! החלק הזהה. מה עשיתי? התערבתי עם השטן החרמן! "לא, לא, לא. אין פאקינג סיכוי."
"למה את מפחדת נסיכה?" מכות, מכות! זה מה שאני אתן לו.

עאלק לישון איתי ולהתקלח!! וואי שילך לחפש את החברים שאין לא. התעלמתי מדבריו כשאבי תפס את זווית עיני. התקדמתי לעברו במרץ וחיוך, כיף לדעת שאבא שלך אוהב אותך.

"אווו איזה יפה את, בתי," אמר אבי וחיבק אותי חזק, "אב-- אתה חונק אותי," אמרתי בצחקוקים מנסה להעלים את העובדה שכמעט קראתי לו אבא! הוא הסתכל עליי עם חיוך עצוב, "את יודעת שאני יותר מאשמח עם תקראי לי אבא, נכון?"

"באמת?" הוא הנהן באתי לחבק אותו אך יד תפסה את ידי וסובבה אותי, מתאו! "מה אתה עושה?" שאלתי עצבנית אך הוא לא הסתכל עליי, הוא הסתכל על אבי עם חיוך תמים. "הלוואי שהיא הייתה מחבקת ככה גם אותי," אמר ושניהם התפרצו בצחוק. נתתי אגרוף לכתפו מרוב כעס, הרגשתי את פניי מאדימות מכעס ומבושה.