"את אחות של צ'ייס, אמא שלך היא אמא שלך ואבא שלך הוא אגוסטין מרטינס. את ראיה מרטינס, מאחת ממשפחות המאפיה המפחידות בעולם."
"אני," אמרתי כלא מאמינה והצבעתי על עצמי. "קשורה למאפיה? זה כמו שתגיד שאני מנורה שבעצם מכבה את האור. אין פאקינג קשר!!"
"בוא נגיד שלפני שפגשתי אותך חשבתי שמאפיה במציאות לא באמת קיימת, וזה סתם שטות שקיימת בספרים," הוספתי. "זה לא משנה את העובדה שאת ראיה מרטינס. אני מבין שקשה לך לעכל הכל ועוד מעט גם צ'ייס ואבא שלו. זאת אומרת שלכם יבוא ויסביר לך הכל." אמר מתאו.
אבא שלכם, שלכם!
"אבל למה רק עכשיו?" שאלתי את השאלה שהציקה לי בראשי. "למה עכשיו?"
"למה רק עכשיו הוא רוצה שאני אכיר אותו? למה הוא לא בא לפני כן? הוא יודע בכלל מה עברתי כל יום ב 4 שנים האחרונות? הוא יודע איך זה לקנות מלא איפור למרות שאין לך כסף רק כדי להסתיר את סימני הסכין? או איך את כבר רואה את המוות כל פעם שידו של אבי על גרוני? שהוא חונק אותי בידיעה שאולי מחר אני אהיה בארון קבורה? אפילו את זה לא. הוא יודע משהו ממה שעברתי כל יום"
ואם כן, איך הוא יכל להשאיר אותי שם בידיעה שהוא אבי!?
"אני לא יודע, אבל היום זאת תהיה ההזדמנות שלך," אמר והזיז קצוות שיער מפניי.
"אוקיי," עניתי לו בלחש.
❥︎❥︎❥︎❥︎
"היי ראיה," אמר צ'ייס שישב מולי ומשמאלו ישב אבא שלו, שלנו. "היי," לחשתי במבוכה וחייכתי.
"אז ראיה... אני חושב שמגיע לך הסברים," אמר אגוסטין. הנהנתי בתקווה שידבר בהיגיון.
"אימך ואני היינו מאוהבים...מאוד. אך שודכנו למשפחות אחרות. אמיליה אימך הוכרחה להתחתן עם המאפיה היריבה שלנו, ולי הביאו את לוצ'יה. כמובן שהיינו צעירים ולא רצינו להיפרד, אז היינו נפגשים בסודיות והבאנו את שניכם, תאומים."
ת..תאומים? יש לי תאום?
"אז למה הפרדתם אותנו?" שאלתי בחשש.
הוא צחק והמשיך את הסיפור. "שנינו רצינו לגדל את הילדים, התווכחנו ובסוף הגענו לפשרה. בגלל שאתם שניים כל אחד לקח ילד וגידל אותו."
מה?! זה נראה למישהו הגיוני?? איך אפשר פשוט לבחור ילד? הזדעזעתי, אבל לא קטעתי אותו. "אחרי כמה חודשים ניסיתי להביא גם אותך אליי, אבל אמיליה התנגדה ואמרה שאת מאושרת ושהיא תדאג לך לכל דבר. ולבסוף היא איימה עליי," את המשפט האחרון לחש, כנראה לא נעים לו להודות בזה שאיימו עליו.
אבל התעלמתי מזה והתייחסתי למשפט שאמרה בו שאני יהיה מאושרת והיא תדאג לי. גוש נתקע בגרוני, ודמעות איימו לצאת. אך בלעתי את הגוש ולא נתתי הזדמנות לדמעות לברוח.
"את בסדר?" שאל אגוסטין וידו באה ללטף את פניי אך זזתי מהר לצד לפני שהספיק לגעת בי.
הוא החזיר את ידו לצידו, ולמספר שניות עצב נראה בעיניו. "אז פשוט השארת אותי שם?" החזרתי אותו לפוקוס.
YOU ARE READING
love is tough
Romanceברחתי! סוף סוף הצלחתי לברוח מהסיוט הזה שנקרא חיי! אבא מתעלל, אחים שמתעבים את קיומי, אמא מתה, בריונות בבית ספר, סוטים מגעילים. ברחתי מהכל! והכוונה בברחתי זה לסבתא שלי שגרה בקצה השני של העולם. היא הבן אדם הכי אהוב עליי חוץ מאמא כמובן אבל היא למעלה מס...
