עבר/
אייבי; 17 | דין; 18
״הוא היה הכוכב הכי זוהר מבין כולם,
אבל גם הכי רחוק.״
——
נקודת מבט אייבי גולן;
דכדוך, אכזבה, כאב.
אלה בעיקר הרגשות שעטפו אותי בשבועות האחרונים, אני לא יודעת אם ציפיתי, או קיוויתי למשהו אחר, חשבתי שאני משהו מיוחד, שאני אולי שווה את המאמץ, אבל דין מעולם לא יצא עם מישהי באמת, הייתי רואה אותו הולך עם בנות אחרות מידי יום, כל פעם דוגמנית מסלול אחרת הייתה צמודה לכתף שלו.
לא יודעת למה חשבתי שהוא ישים עליי, שהוא יגיע אליי ויגיד 'אני מאוהב בך עד כלות נשמתי, תהיי איתי אייבי', יצרתי לעצמי פנטזיה מדומיינת בראש שזה מה שיקרה, וזה דפק לי את המוח, הציפייה הזו, הלכתי לישון עם פרפרים בבטן למרות שהרגש היחיד שראיתי בעיניו לאחר הנשיקה היה חרטה.
הוא התחרט שהוא עשה את זה, יכולתי לראות זאת בעיניו, זה נשפך החוצה כמו מים, הוא היה שקוף כמים, היה ברור לי שהוא אינו רוצה אותי בכלל, שאני כלום מלבד החברה הכי טובה של אחותו הקטנה, אבל המוח שלי הוביל אותי לכל כך הרבה שבילים לא נכונים, שבילים שגרמו להטעיות בראשי לקחת חלק, לחשוב שיש לי סיכוי.
דין לא החליף איתי מילה אחת מאז שנישק אותי, הייתי רואה אותו רק כאשר היה מגיע לביתו עם בלונדינית מהממת תלויה לו על הכתף, הייתי משפילה את מבטי, מתבוססת בכאב שלי, בכלום שלי. הייתי כלום ושום דבר עבורו, וזה שבר לי את הלב, כי הוא היה הדבר היחיד שבאמת רציתי ולא יכולתי להשיג.
הייתי עוברת לידו בבית הספר כאילו הוא אוויר, התחשק לי למות, רציתי לקבור את עצמי.
אני זונחת את המחשבות שלי, ונכנסת יחד עם נואל לקפטריית בית הספר, רואה כיצד היא מתמלאת באנשים אשר קונים את הטוסט המפורסם והידוע לטובה של משה בעל הקפיטריה, השולחן ליד החלון ריק מאנשים, זהו היה בערך המקום הקבוע שלי ושל נואל ושל עוד כמה אנשים שמידי פעם נספחו אלינו.
לאחר שאנחנו קונות את הטוסט במחיר המופקע אנחנו מתקדמות לעבר המקום שלנו, מרכלות מעט על הדרך ואני שמחה לראות שנואל מחייכת, השבועות האחרונים היו נורא אינטנסיביים עבורה עקב הלוויה של אימה והבגידה של עומר.
"בקיצור הוא מוזר," נואל אומרת לי לאחר שהיא מדברת איתי על מישהו שהתחיל איתה באינסטגרם והיא כבר חסמה אותו, היא גוללת את ההודעות האחרונות שלה ומראה לי מספר מימים מצחיקים שהופיעו לה באינסטגרם תוך כדי שהיא נוגסת בטוסט.
"אייבי, נכון?" אני שומעת קול מימיני ומסתובבת, רואה פנים די מוכרות יושבות לידי ומושיטות לי יד ללחיצה, אני מעלה על פניי חיוך קטן ומבוייש, לא ידעתי את שמו של הבחור אשר שלח אליי את ידו ולכן הובכתי מעט, אך לחצתי את ידו בחיוך והנהנתי.
YOU ARE READING
זה בדם שלנו
Romanceכשהיינו נערים הוא היה העולם שלי, חיינו את האהבה שלנו, בכל בוקר קמתי בשבילו, לא חשבתי שיהיה דבר שיצליח לשבור אותנו, חשבתי שנעבור הכל, אבל החיים שברו אותנו, והשאירו אותנו חסרי מילים, השאירו אותנו מדממים שמנסים להפנות אצבעות מאשימות, וברחתי, השארתי אות...
