עבר/
אייבי; 17 | דין; 18
״איזה מוזר זה לחלום עלייך
גם כשאני ערה לגמרי״
——
נקודת מבט אייבי גולן;
״מוזר,״ אני ממלמלת לכיוונו של אלמוג כאשר הוא אומר לי שהוא שלח לי הודעות, אך הן לא הגיעו אליי, אני בודקת את הטלפון שלי, מכניסה את אלמוג לזיכרון ונשענת לאחור על הדשא שלי.
ישבנו בחוץ בדשא, השמש נחה על עורי, נואל לא הגיעה היום לבית הספר, אלמוג היה היחיד ששמר על השפיות שלי בקרב האנשים בבית הספר שלא דיברתי איתם.
אלמוג נשען על עץ ומשך אותי אליו, הניח את ראשי על החזה שלו והחל ללטף את שיערי הדשא גרם לעקצוצים קלים בעורי והשמש החמימה כיסתה את גופי בחמימות, זוהי הייתה שמש שקרנית; אך היה די נעים בחוץ בתחשב בחודש השנה.
״את כל כך יפה,״ הוא מלמל לכיווני בזמן שהוא מלטף את פניי על ידי העברת כף ידו המחוספסת על פניי החלקות, התחושה הייתה זרה, אך זה לא מנע ממנה להיות כל כך נעימה, הוא העביר את ידו על האף שלי,
"איך זה שיש לך נמשים רק בסביבת האף?" הוא שואל אותי ומכווץ אץ המצח שלו בבלבול, גבותיו התחברו ועיניו הביטו בי בשאלה.
לא ידעתי איך הדבר הזה עם אלמוג התגלגל למשהו כל כך אינטימי ורגיש בכמה שבועות אחדים, אבל הרגשתי את החיבור בנינו, יכולתי לאמר שמתחיל להירקם כאן משהו טוב בהיחלט והעתיד שמצפה לנו יכול להיות זוהר לגמרי, אהבתי לשהות בקרבתו, לעומת הגברים האחרים שהייתי יוצאת איתם לפעמים, אלמוג היה רגיש בצורה יוצאת דופן, אכפתי בצורה יוצאת דופן, אכפתיות ששומעים עליה רק בספרים ורואים רק בסרטי דיסני.
הרגשתי שהוא טוב מידי, ואולי אפילו טוב מידי בכדי להיות אמיתי.
"אני מניחה שככה נולדתי," אני ממלמלת לעברו ובוחנת את הילדים שעוברים לידו, זורקים לעברנו מבט מוזר, כן- אני מניחה שאני ואלמוג לא נראים מתאימים על הנייר, הוא די פופולרי בקרב הילדים בשכבה, ואני- ובכן, כנראה רואים אותי בתור הצל של נואל.
"את באה היום לזירה?" הוא שואל אותי ומכווץ את הגבות שלו, זירת הכאוס- ככה קראתי לה בראשי, כי ברגע שהגעתי לשם כאוס פקד את גופי, את מחשבתי ואת הנפש שלי, והוא לא הניח לי עד היום, אני מניחה שהמקום השאיר לי טראומה די גדולה בהתחשב שעכשיו- כל פעם שאני רואה סרטון עם דם ברשתות החברתיות אני נרתעת.
"אני אוותר," אני ממלמלת לעברו וקמה מעל החזה שלו, מתיישבת על הדשא ומסדרת את חולצת בית הספר הלבנה שלי, "רק תשמור על עצמך, אני לא רוצה למצוא את עצמי בחדר המיון דואגת לך." אני מוסיפה ושולחת לו חיוך קל שמנסה לעודד אותי.
YOU ARE READING
זה בדם שלנו
Romanceכשהיינו נערים הוא היה העולם שלי, חיינו את האהבה שלנו, בכל בוקר קמתי בשבילו, לא חשבתי שיהיה דבר שיצליח לשבור אותנו, חשבתי שנעבור הכל, אבל החיים שברו אותנו, והשאירו אותנו חסרי מילים, השאירו אותנו מדממים שמנסים להפנות אצבעות מאשימות, וברחתי, השארתי אות...
