עבר/
אייבי; 17 | דין; 18
״והוא הסתכל עליי,
כאילו הייתי משהו ששווה להסתכל עליו״
——
נקודת מבט אייבי גולן;
פרק מעט קשה לקריאה, טריגר של אלימות פיזית ומילולית.
הדמעות עומדות בעיניים שלי, אני לא נותנת להן לזלוג, לא רוצה להראות איזשהו רגש אשר ילמד על חולשה, אני נושכת את השפה שלי בשקט, מנסה להחניק ייבבה, מנסה לבלוע את העלבון ויחד איתו מקווה שהרגש יעלם, שאני איעלם, כי אני לא חושבת שלאף אדם מגיע לסבול את זה.
אני מנסה להיאבק, להשתחרר, נאנקת בקול חנוק.
"בת שרמוטה." היא יורקת עליי, חברתה מחזקת את האחיזה בי מאחור ומצמידה אותי לקיר על מנת שלא אוכל לזוז או להתנגד, אני באמת מנסה להסוות את הדמעות בעיניים שלי, אבל אני מרגישה שהן עומדות להתפרץ, אף אחד לא יכול להגן עליי, אני עם עצמי.
אני בקרב מול עצמי, עכשיו אראה אם אני חזקה, אם אני יכולה להתמודד, אבל למען האמת, אני מרגישה שאני עומדת להישבר, שאני עומדת לפרוץ בבכי המעיד על חולשה ותבוסתנות.
"הצצת עליי אה?" היא דוחפת לי אגרוף לצלעות, אני נאנקת בכאב בזמן שהיא מושכת את שיערי לצד ומכריחה אותי להביט בה, להסתכל על עיניה המרושעות, לחוקק את הסיטואציה שלא אשכח לעולם מהיום והלאה.
"את תשלמי על זה." היא מקרבת את פניה לשלי, "את רוצה לבכות? חכי עד שתראי מה אני אעשה איתך, חכי שאני אסיים איתך בת זונה." הקול שלה רווי בשנאה, אני יכולה להגיד שהשנאה שלה אליי זורמת בעורקים שלה.
עדן ממן, חשבתי שהסיפור נגמר ברגע שיצאתי מחדר השירותים, עברו יומיים, והיא תפסה אותי כאן עם החברה הרולה שלה, הכניסה אותי למצב חסר אונים, שאין לי מה לעשות בו חוץ מלבקש סליחה ולהתחנן שנגמור את זה יפה, אבל הגאווה שלי לא נותנת לי, הגאווה שלי רוצה לירוק לה בפנים.
היא מחייכת אליי חיוך מלא שיניים, אני רק מדמיינת כיצד אני עוקרת לה שן שן מהמקום; שתראה כמו סיוט מהלך.
עדן שולפת את האודם שלה, החברה שלה אוזקת אותי לקיר מבלי יכולת לזוז, אני מנסה להיאבק, להילחם בשאריות הכוחות האחרונות שנשארו לי, אך הפער הפיזי מכריע. חברתה של עדן כופלת את במשקל וגם בגובה.
היא משרבת עם האודם שלה על החולצה שלי, משאירה שם משפט, אני עוד לא יודעת מה כתוב שם, אבל אני יודעת שהמשפט הזה לא יצא לי מהראש.
"שירי אל תתני לה לזוז, העניין עוד לא סגור." עדן אומרת לחברתה ולועסת את המסטיק שלה בקולניות, היא פותחת את הטלפון שלה בחיוך מרושע, שולחת לי מבט שטני רגע לפני שהיא מרימה את המצלמה שלה אליי.
YOU ARE READING
זה בדם שלנו
Romanceכשהיינו נערים הוא היה העולם שלי, חיינו את האהבה שלנו, בכל בוקר קמתי בשבילו, לא חשבתי שיהיה דבר שיצליח לשבור אותנו, חשבתי שנעבור הכל, אבל החיים שברו אותנו, והשאירו אותנו חסרי מילים, השאירו אותנו מדממים שמנסים להפנות אצבעות מאשימות, וברחתי, השארתי אות...
