זה בדם שלנו

פרק 16; מבט מאוהב

הווה/

אייבי; 23 | דין; 24

״וביום אחד,
השם שלך כבר לא גרם לי לחייך.״
——
נקודת מבט אייבי גולן;

ידי מחליקה על גבי התמונות הישנות, אני רואה כיצד האושר שלי קורן החוצה, אני רואה איך הייתי מאושרת והחיוך על הפנים שלי היה הכי טהור שיש, אני רואה את הבזקי האושר ואהבה בעיניים שלי, לא מאמינה שהרגעים האלו נקטעו, שכל התקופה היפה ההיא נגמרה ועכשיו נשארתי רק עם השקט והלבד.

אני רואה תמונה שלי ושל נואל ממסיבת פורים בה אני הייתי מחופשת למלאך והיא הייתה מחופשת לשטן, שתינו היינו לבושות בבגדי גוף צמודים שעשו לנו פלאים לגוף, אני זוכרת את היום הזה, את הריב שלי עם דין באותו היום ואת התסכול על כך שהוא עומד להתגייס ולהכיר שם מלא בנות יפות ומוכשרות.

אני עוברת תמונה,

אני דין נואל ואלמוג, עוד מהתקופה שאני ואלמוג היינו ביחד והוא לא היה סתם חלק נחמד מנחלת העבר שלי, אלמוג ואני היינו יחד תקופה קצרה, אבל זה לא הסתדר בנינו, לא אהבתי אותו כפי שהוא אהב אותי, באיזשהו שלב נשארנו רק חברים טובים ותו לא.

אני עוברת עוד תמונה,

רואים את אלמוג ואת עומר מחובקים, בקצה התמונה אפשר לראות אותי ואת דין מדברים, אני מסתכלת עליו במבט מעריץ, מבט שמראה עד כמה הייתי מאוהבת בו.

עוד תמונה,

אני ונואל ביום הראשון של כיתה יב׳ לבושות בחולצות ורודות שרשום עליהם ׳שמיניזם׳ וכל הגוף שלנו מלא בנצנצים ורודים. ומאחורינו עומר לבוש במדי צה״ל ופניו מגולחות, תינוק שרק התגייס.

הדמעות ממלאות את העיניים שלי.

אני עוברת על החפצים שנמצאים בקופסא שלא פתחתי מאז היום שלאחר התאונה, היום בו שמרתי את כל החפצים שלי ושל נואל בקופסא קטנה.

הלב שלי מחסיר פעימה שאני שולפת את השרשרת שדין קנה לנואל ביום ההולדת השמונה עשרה שלה, נואל הביאה לי את השרשרת כמה ימים לפני התאונה ולא הספקתי להחזיר לה את השרשרת.

את/ה- היי, מה הסיכוי שאתה מסמס לי את הכתובת של דין?

אני שולחת את ההודעה לרמי הרוש, לאחר חמש דקות אני כבר מקבלת תשובה, לאחר עשר דקות אני כבר נמצאת במכונית שלי באמצע כביש.