עבר/
אייבי; 17 | דין;18
״אנחנו מנסים להסתיר את הרגשות שלנו בשתיקה,
אבל לפעמים אנחנו שוכחים שהעיניים שלנו
הן אלו שמדברות.״
——
נקודת מבט אייבי גולן;
צפצוף, שקט. צפצוף, שקט. צפצוף, שקט.
צפצוף, שקט. צפצוף, שקט. צפצוף, שקט.
צפצוף, שקט. צפצוף, שקט. צפצוף, שקט.
צפצוף, שקט. צפצוף, שקט. צפצוף, שקט.
צפצוף, שקט. צפצוף, שקט. צפצוף, שקט.
הראש שלי כואב, אני מרגישה שמנסרים לי את הגולגולת יחד עם מסור, אני מנסה לבלוע רוק, הגרון שלי כל כך יבש שלוקח זמן לרוק להיבלע, אני מנסה לקחת נשימה אחת גדולה לפני שאני פוקחת את עיניי. אך אני חודלת ממנה במהירות, ממשיכה לנשום נשימות מהירות וקצרות, בית החזה שלי כואב, כאילו ריסקו לי אותו עם פטיש, אני מרגישה גמורה.
עיניי נפתחות, מימיני אני רואה מוניטור אשר מראה את לחץ הדם ואת הסטורציה שלי, לא ידעתי להגיד האם הם תקינים, אבל אני משערת שכן, כי אני חיה.
"היי," גוף מתעלק עליי מצד שמאל, אני מסובבת את ראשי באטיות עקב הכאב שנגרר יחד עם כל פעולה מהירה ואינטנסיבית, אני רואה את נואל, עיניה יוצאות מחוריהן מרוב דאגה, אני יכולה לראות את הכאב הנשקף מהן, וכואב לי, כואב לי יחד איתה.
"את זוכרת אותי? את זוכרת מה קרה?" היא שואלת אותי, האור החזק בחדר גורם לראשי לכאוב ולחדור את משקפיי הראייה שהרכבתי כרגע עקב כך שאין עליי עדשות, אני מנסה לבלוע רוק מבלי שיכאב לי אך ללא הצלחה, מבטי חוקר את פניה של נואל,
והכל פתאום חוזר אליי, ההשפלה, הצחקוקים, הלייב, הכאב, התחושה של הסוף.
"אני זוכרת מי את נואל." אני אומרת לה בקול צרוד ושקט, שולחת לכיוונה חיוך קטן שאולי יצליח לעודד אותה מעט, אני לא מצליחה לעודד את עצמי, אבל לא רציתי שזה ישפיע עליה, באותו הרגע בחדר השירותים, כל שניה הרגישה כשנה, כל מכה הרגישה כזעזוע מייסר, הנשמה שלי נרצחה, ככה הרגשתי, שניסו לרצוח לי את הנשמה, לא רק את הגוף, רצו להשפיל אותי ואת הנשמה שלי.
התחושה הייתה כשל פרח נובל, הייתי בשיא שלי, הרגשתי שסוף סוף, בפעם הראשונה בחיים שלי הביטחון שלי היה גבוה, הרגשתי שאף אחד לא יכול להוריד אותי, אך הן הוכיחו לי עד כמה טעיתי, עד כמה הייתי שבירה, עד כמה הייתי שקועה בבולשיט של עצמי, הן נשפו עליי והתקפלתי, נבלתי, שתקתי ובכיתי, בכיתי מול עינהם של המון אנשים, נשברתי ולא הייתי חזקה, איבדתי את החוסן שלי, איבדתי את הביטחון המדומה שלי, איבדתי את היכולת להאמין, איבקתי תקווה, אבל בעיקר- איבדתי את עצמי.
YOU ARE READING
זה בדם שלנו
Romanceכשהיינו נערים הוא היה העולם שלי, חיינו את האהבה שלנו, בכל בוקר קמתי בשבילו, לא חשבתי שיהיה דבר שיצליח לשבור אותנו, חשבתי שנעבור הכל, אבל החיים שברו אותנו, והשאירו אותנו חסרי מילים, השאירו אותנו מדממים שמנסים להפנות אצבעות מאשימות, וברחתי, השארתי אות...
