הווה/
אייבי: 23 | דין; 24
״והלוואי שפעם אחת הדרך תמצא אותי, ולא אני אותה.״
——
נקודת מבט אייבי גולן;
הים. המקום בו אני יכולה לשבת שעות ולחשוב, לחשוב על החיים, ועל המסקנות שהגעתי במהלך כל הזמן הזה, ישבתי עם עצמי והתבודדתי יחד עם השקט, הצליל האהוב עליי. למדתי לאהוב את השקט כי הוא מציע לי את הדברים הטובים יותר מן הקול והרעש,
הקול והרעש בחיים שלי הבטיחו לי כאוס, כאב, אי קיום הבטחות, ולא עמדתי בזה, לא עמדתי במרוץ של החיים שלי, בכל הריאליות המתמשכת והבלתי נסבלת הזו, הרצון להשתפר תמיד רדף אותי, ולא הסתפקתי בדבר. והרעש מלווה באכזבה, כי קיבלתי סטירות כל החיים שלי, שחשבתי שאני סוף סוף מוקפת את הכאב ומצליחה לעבור דרכו, הגורל צחק לי בפנים והעיף לי סטירה שטלטלה את כל עולמי, וגרמה לי להגיע לשפל שלא חשבתי שקיים.
ואילו השקט הבטיח לי רוגע, ושלווה בהם אני מוצאת את עצמי, אז אהבתי את השקט, כי הוא הבטיח לי שקר.
אז הלכתי לים והטבעתי שם את הדאגות שלי, וניסיתי לזנוח את המציאות העגומה שלי שגרמה לפריחת פרפרים שחורים בבטן שלי, פרפרים שמסמלים דעיכה וכאב,
מכירים את התחושה הזו שהלב מרגיש כבד בבית החזה? שהוא מעיק עלייך וגורם לך לרצות להפסיק הכל, שאתה רוצה לשבת על איזה חוף בסתלבט, בלי דאגות, עם חיים שנראים ורודים, ופשוט לשמוח, לשכוח מהכל, לשכוח מהחיים האמיתיים והמרוץ שהם סוחבים איתם.
המרוץ של החיים רודף אותי, ואני כל כך לא עומדת בקצב.
-----
"כואב לי הראש," אני ממלמלת לכיוונו של אלמוג ולוגמת מן בקבוק המים המונח על הבר לצד כל בקבוקי הוודקה החצי מלאים עקב לילה מלא חיים בבר, אני באפיסת כוחות רצינית, השעה שלוש וחצי בלילה ואנחנו מתקרבים לסגירה, ואני מרגישה את כל תאי הגוף שלי מפצירים בי ללכת לישון כי אני עוד אקרוס.
"לאן אמילי נעלמה?" אני שואלת את אלמוג ומרימה אליו גבה אחת לאחר שאני בוחנת את כל רחבת הבר ושום איזכור לאמילי שאמורה להתחיל לסדר איתנו את כל עמדת הבר- אינו נראה בסביבה. אני נאנחת בכובד ושולחת לאלמוג מבט חסר אונים, זה היה יום חמישי וכל המשקאות רצו לגמרי, משמע- אנחנו צריכים למלא כמויות אדירות של חוסרים ולסחוב בקבוקים מן המחסן בקומה התחתונה עד לכאן.
"הפסקה אולי," אלמוג ממלמל ומתחיל להעמיס את ארגזי הבירה על הבר, הוא מנגב זיעה קרה מעל המצח שלו, אמנם המזגן במועדון עבד, אבל זה לא עזר ברגעי הפיק בהם היה סבך של אנשים והרבה בקשות.
YOU ARE READING
זה בדם שלנו
Storie d'amoreכשהיינו נערים הוא היה העולם שלי, חיינו את האהבה שלנו, בכל בוקר קמתי בשבילו, לא חשבתי שיהיה דבר שיצליח לשבור אותנו, חשבתי שנעבור הכל, אבל החיים שברו אותנו, והשאירו אותנו חסרי מילים, השאירו אותנו מדממים שמנסים להפנות אצבעות מאשימות, וברחתי, השארתי אות...
