פרק 17; נחלת העבר

211 28 4
                                    

הווה/

אייבי;23   |   דין; 24

״זו תמיד האשמה שלי,
לא כך?״
——
נקודת מבט דין הרוש;

"כן, פאק." אני טורק את עצמי לתוך פיה של רונה, מכניס את הזין שלי עד לסוף הגרון שלה וגורם לרפלקס ההקאה שלה לפעול, אני נאנח שאני מרגיש כיצד פיה סוחט את הזין שלי.

"פאקינג יותר עמוק." היא מנסה להכניס אותי עד הסוף, אבל זה לא מענג כפי שהיא רוצה, אני נדרך שאני עוצם את העיניים שלי ומטיל את ראשי לאחור. פאק, אני מפמפם את עצמי בתוך הפה שלי, ושומע אותה נאנחת מסביב לזין שלי, אני מוריד את ראשה כלפי מטה כך שלא אוכל לראות אותה אלא רק את צבע שיערה.

ואני שונא את עצמי, אבל אני מדמיין שכרגע אני נמצא בתוך הפה של אייבי, ואני מתחיל להרגיש את הזרע שלי נע לאורך הזין, אני מרגיש שאני עומד להתרוקן, פאק אני אוחז בשיערה הבלונדיני וטורק את עצמי לתוכה, לא אכפת לי מרפלקס ההקאה שלה או שהיא לא יכולה לנשום, אני פאקינג זקוק לזה.

אני סוחט את הזין שלי בתוך הפה שלה, "פאק אייבי." אני גונח, אני מבין מה אמרתי רק אחרי שאני גרמתי ואני מוציא את הזין שלי מתוך פיה של רונה, היא מסתכלת עליי מלמטה, אני לא בטוח אם היא שמעה את האנחה המזוינת שלי שמוכיחה לי שהבת זונה עדיין חקוקה לי על הלב.

"אייבי?" היא שואלת אותי, מרימה את החולצה שלה כלפי מעלה והשדיים שלה כבר לא חשופים לנגד עיניי, פאק. לא יכולתי לעצור את עצמי, לא יכולתי לשלוט בזה, והעובדה שהיא הייתה פה ונישקה אותי לפני שעה וחצי, התחרפנתי.

אני מרים את המכנסיים שלי ומעביר את ידי בשיערי הכהה, חסר סבלנות לגמרי. הכפכפים החרושים שלי של אדידס מוצאים את עצמם על כפות הרגליים שלי ואני נאנח שאני רואה את עיניה הכחולות של רונה מביטות בי בשאלה וציפיה מדומה, לא היה לה מה לצפות ממני.

״רציני?״ היא שואלת אותי ומגכחת בחוסר הומור, אני שולח לה מבט קצר וחסר סבלנות, לא היה לי כוח לזיוני השכל הקבועים שלה עכשיו, היא הייתה סתם חור זול שהייתי נכנס אליו מידי פעם, אך שאייבי הייתה פה הפגנתי כלפי רונה דאגה מזויפת לגמרי, לא ידעתי באמת שאני עושה את זה עד שעשיתי את זה, התת מודע שלי פעל על מנת לגרום לאייבי לקנא אוטומתית.

שהיא הניחה את ארבעת התמונות על השולחן שלי ועזבה את הבית בדמעות, נשברתי. לא יכולתי להתסתכל עליהן, הן היו איזכור נוראי עד כמה הייתי מאוהב בה, עד כמה הייתי עיוור מרוב האהבה אליה, עד כמה הייתי מוכר את הגוף שלי, ואת הנשמה שלי על מנת שהיא לא תוריד את החיוך מהפנים, אבל עכשיו הכל שונה, עכשיו הכל התהפך, אני לא רוצה אותה יותר, אייבי גולן של היום היא לא האייבי גולן שגרמה לי ליפול מהרגליים, היא לא אותה אחת שלא יכולתי לישון מבלי שגופה הקטן יהיה סרוג ליד גופי בעצלתיים, לא יכולתי לישון מבלי להריח את ריח גופה ליד שלי, לא יכולתי לתפקד אם היא לא הייתה לידי, היא הייתה האוויר לנשימה שלי, היא הייתה הסיבה שלי להמשיך, היא גררה אותי מכל החרא של האגרוף שהייתי שקוע בו עמוק, אבל היא משכה אותי משם והעניקה לי תקווה, זו אחת מהסיבות שעכשיו אבא שלי הוריש לי חלק עצום מהחברה שלו, לקחתי את עצמי בידיים בזכות אייבי גולן בת השמונה עשרה, אייבי גולן בת העשרים ושלוש היא משהו אחר.

זה בדם שלנוWhere stories live. Discover now