עבר/
אייבי; 17 | דין; 18
״כל מילה שאמרת חרוטה בי,
כל המחמאות שלך נישקו אותי,
אבל אף אחד לא הכין אותי לכאוס שלך-
ששבר אותי.״
——
נקודת מבט אייבי גולן;
"תודה." אני ממלמלת לכיוונו של אלמוג אשר מושיט לי פחית זירו שקנה לי בקפיטריה, אני נואל ועומר כבר יושבים על הספסל הקבוע שלנו בסמוך לקפיטריה, היה לנו ספסל קבוע שכל הפסקה ישבנו עליו והתבענו עליו בעלות כך שילדים אחרים בקושי יושבים עליו.
קול פתיחת הפחית פוצע את האוויר ואני נשענת בגבי על אחורית הספסל ומרווחת את רגליי על המדרכה השחוקה, נואל מנסה לקלוע לפח את שקית הניילון אשר עטפה את הסנדוויץ' שלה אך היא כושלת.
"שמישהו יוריד לי את צה"ל מהכתף." עומר מלגלג בזמן שהוא בוחן את הטלפון שלו, "אני צריך להשתין לכוס כמו איזה מסומם." הוא מוסיף וממשיך ללגלג על הבדיקות של הצו הראשון המאוחר שלו, הוא כבר חגג שבע עשרה אך הצו הראשון שלו היה די מאוחר.
כיתה יא' רצופה בקשיים רבים, צה"ל מתחיל להיכנס לפרק והבגרויות חונקות, אבל גם את זה נעבור.
"אני עברתי את זה, וגם אתה תעבור את זה." נואל אומרת לו באדישות בזמן שהיא משחקת בטלפון שלה.
אני משעינה את ראשי על חזו של אלמוג והוא מלטף את שיערי,
ריח עשן סיגריה חודר לאפי בפתאומיות ואני מתחילה להשתעל, לא יכולתי לסבול את הריח הזה, הוא נדבק לבגדים ולגוף ומסרטן לי את הריאות.
"סיגריה, מישהו?" אני שומעת את קולו של עילאי. הקול שלו יצא לי מכל החורים, לא יכולתי לסבול את הנוכחות שלו לצידי כי הוא היה דפוק ברמה הכי קשה שיצא לי לפגוש, ופגשתי הרבה.
אני בועטת בו חלושות ברגל ימין ומרחיקה אותו ממני, דין מתיישב לידי ואני בוחנת את הקעקוע שעוטף את השוק הימנית שלו, רוצה לשאול מתי הספיק לעשות אותו אבל מצד שני לא רוצה להפגין עניין בו, כי ברגע שאני מושיטה לכיוונו אצבע הוא מנסה לקחת את כל היד.
דין חוטף מעילאי עוד סיגריה ושולף מצית מכיס הברמודה השחורה שלו, היה אסור לעשן בשטח בית הספר, והעובדה שיש כאן מצלמות לא בדיוק הזיזה להם, הם שמו זין.
הרוח העיפה את עשן הסיגריה של דין לכיווני.
"אתה מעשן עליי." אני מפנה אליו את מבטי, הוא מרים את משקפיי השמש שלו ומניח אותם על קו שיערו העליון עיניו הירוקות בוחנות את ראשי הנח על חזהו של אלמוג, אני דוחפת את הטלפון שלי לג'ינס ולא מתיקה את עיניי מקרב המבטים שדין התחיל.
YOU ARE READING
זה בדם שלנו
Romanceכשהיינו נערים הוא היה העולם שלי, חיינו את האהבה שלנו, בכל בוקר קמתי בשבילו, לא חשבתי שיהיה דבר שיצליח לשבור אותנו, חשבתי שנעבור הכל, אבל החיים שברו אותנו, והשאירו אותנו חסרי מילים, השאירו אותנו מדממים שמנסים להפנות אצבעות מאשימות, וברחתי, השארתי אות...
