עבר/
אייבי; 18 | דין; 19
״לפני שהדברים מסתדרים הם נוטים לאבד שליטה.״
——
נקודת מבט אייבי גולן-
הגלים נשברים על החוף, אני שומעת את הרוח מצליפה על העור שלי ומרגישה את גרגירי החול הזהובים תחת זוג כפות ידיי, אני מועכת מעט את החול, נאבקת להרגיש משהו.. תחושה כלשהי שתוציא אותי מן הסבל המתמשך הזה,
אירוני שסבל זה להרגיש דחויה,
אירוני שסבל זה להיות מאוהבת,
בזמן שאנשים אחרים מאבדים את האהובים שלהם, בזמן שאנשים אחרים נאבקים בחיים, אני מתבוססת בכלום של עצמי בגלל דברים כל כך שוליים, דברים שעוד שנתיים אשכח מהם כלא היו,
תמיד אומרים שצריך לחיות את הרגע, לא להסתכל לאחור, ולא להתייחס לשאר האנשים. אבל מה קורה כאשר 'חיי הרגע' דוקרים אותך? מה קורה כאשר 'חיי הרגע' שוברים אותך עד כדי הרגשה של כלום.
אי פעם הרגשתם 'כלום'? הרגשתם מה זה לא להרגיש דבר?
אני נאנחת וממשיכה לבהות בים המרגיע, במקום הפליטה שלי.
"נואל אמרה לי שאמצא אותך כאן," קול מוכר ומכאיב נשמע באוזניי, אני משפילה את המבט שלי ולא רוצה להסתכל לאחור, נמאס לי לדבר על הרגשות שלי ולצפות לכלום.
אני ממשיכה לשחק עם גרגירי החול תחת הידיים שלי, נושכת את שפתיי על מנת לא להוציא מילה.
הוא מתיישב לידי על החול, אני בוחנת אותו- הוא לובש חולצה לבנה פשוטה ומכנסי ברמודה קצרים, הכפכפים נמצאים בשולי רגליו.
"סליחה על אתמול," הוא אומר לי, אני לא מביטה בו, אני לא יכולה לעמוד בזוג עיניו, הרצון שלי, וגם דחיית הסיפוק שלי לא מרשות לי להביט בו, כי אני יודעת שאם רק אנסה להביט בו אני אנשק אותו ואסלח לו על כל מה שעשה, או אמר.
"אני כל פעם נופל בדברים הקטנים האלו, שאני לא מגיב בהם כמו שצריך, או שאני שוב מגלה שיש לי את הפתיל הכי קצר שקיים, או שאני מאכזב אותך במה שאני אומר, או יותר נכון לא אומר." הוא צודק, בדיוק בגלל הדברים האלו לא יכולתי לסלוח לו, אבל יחד עם כל הדברים האלו אהבתי אותו כל כך.
"בהתחלה זה דברים קטנים, אבל זה מצטבר דין, אני לא יכולה בכל פעם להיות היחידה שנפתחת, היחידה שמרגישה, היחידה שאומרת." קולי לא עולה על לחישה ואני מרגישה כיצד מבטו חוקר אותי.
"אני יודע, לעזאזל." הוא אומר לי ומחזיק בראשו בתסכול.
"הקשר שלנו פוצע אותי." קולי נשבר בקצהו, אני נאנחת, דמעות עולות בעיניי כי לא ככה רציתי שנראה, לא ככה דמיינתי אותנו, אבל המציאות עולה על כל דמיון, אני מניחה שגם לצד השלילי.
YOU ARE READING
זה בדם שלנו
Romanceכשהיינו נערים הוא היה העולם שלי, חיינו את האהבה שלנו, בכל בוקר קמתי בשבילו, לא חשבתי שיהיה דבר שיצליח לשבור אותנו, חשבתי שנעבור הכל, אבל החיים שברו אותנו, והשאירו אותנו חסרי מילים, השאירו אותנו מדממים שמנסים להפנות אצבעות מאשימות, וברחתי, השארתי אות...
