עבר/
אייבי; 17 | דין; 18
״לעולם לא תהיי בלתי אהובה על ידי,
את קשורה לנפש שלי.״
——
נקודת מבט אייבי גולן;
"הכל יהיה טוב יפה שלי," אני מלטפת את גבה של נואל במעגלים איטיים, מנסה לנחם אותה, להראות לה שביב תקווה כלשהו על מנת שלא תירדם בנהרות הבכי של עצמה, אני מרגישה כיצד גופה הקטן רועד תחת זוג כפות הידיים שלי שמנסות לנחם אותה, אני מרגישה כיצד היא טובעת בדיכאון,
הבכי של נואל רק גובר, הייפחות הולכות ומתחזקות והכרית בצבע תכלת הפכה כבר לצבע כחול רויאל כהה אשר הזכיר את הכאב, נשכתי את השפה שלי על מנת לא להוציא צרור קללות מפי, מפני שידעתי שנואל נמצאת כרגע במצב רגיש מידי,
"הוא בן זונה, לא מגיע לו אותך." אני מנסה לנחם אותה בקול שקט בזמן שאני חוטפת מידיה את הטלפון הנייד שלה בו היא הסתכלה על תמונות ישנות שלה ושל עומר בהם הם נראים מאוהבים עד כדי שיגעון.
"לבגוד בי? ועוד עם השרמוטה המסריחה הזו שכל העיר עשתה עליה סיבוב?" היא שואלת אותי ויורקת מפיה בכעס, היא מתיישבת על המיטה, בוהה בי בכעס וממשיכה לבכות.
״בדיוק בגלל זה תהיי שמחה, תהיי שמחה שאת נפטרת מהאפס הזה שלא מגיע לך אפילו לזרת.״ אני פולטת לעברה בכעס, עומר כחלון היה חתיכת בן זונה,
״אני רוצה לישון קצת, תשארי פה, טוב?״ אני שואלת אותי ונשכבת במיטה לאחר שראתה שהנהנתי לכיוונה, נואל נשכבת במיטה ואני מלטפת את שיערה עד שהיא נרדמת.
דלת חדרה נפתחת במהירות וכמעט יוצאת ממקומה, אני מרימה את מבטי ורואה את דין נכנס לחדרה של נואל, עיניי נפערות בהלם כאשר אני רואה את חולצתו הלבנה המלאה בדם, ידיו מלאות בדם ואני קמה במהירות מן המיטה, משאירה שם את נואל הרדומה.
נדמה שדין רוצה להעיר את נואל, ״מה עובר עלייך? תתרחק ממנה.״ אני צועקת עליו ודוחפת אותו מחוץ לחדר, משאירה את שנינו מחוץ לחדרה של נואל.
״השתגעת?״ אני צועקת עליו בכעס, עכשיו אני יכולה לבחון את פניו, רואה שיש לו חתך מעל הגבה וגם לצד השפה, מפרקי כפות הידיים שלו פצועים וחלקם עדיין מדממים, ישנם גם שטפי דם פעילים.
״הבן שרמוטה המזדיין הזה,״ הוא יורק לכיווני, ״שתגיד לי כל מה שהוא עשה לה, הוא לא יראה אור יום השרמוטה הזה.״ דין דופק על דלת החדר בכעס אני קופצת במקומי.
״היא ישנה, היא נרדמה בבכי. תעזוב אותה!״ אני צועקת עליו בתסכול, מעיפה את שיערי מעיניי ותוהה אם הדם שעל חולצתו זה הדם של עומר.
דין פולט צרור קללות תחת אפו, ״אני אעזור לך לחבוש הכל,״ אני ממלמלת לכיוונו ותופסת את ידו המדממת, הוא ממהר להחזיר את ידו לחיקו בכעס.
YOU ARE READING
זה בדם שלנו
Roman d'amourכשהיינו נערים הוא היה העולם שלי, חיינו את האהבה שלנו, בכל בוקר קמתי בשבילו, לא חשבתי שיהיה דבר שיצליח לשבור אותנו, חשבתי שנעבור הכל, אבל החיים שברו אותנו, והשאירו אותנו חסרי מילים, השאירו אותנו מדממים שמנסים להפנות אצבעות מאשימות, וברחתי, השארתי אות...
